פשית , פשית....עם השרשחלילה לא ישמע כאילו אני מתלוננת...
החודש הזה עובר לי פשוט בלי להרגיש.
חזרתי לעבוד במרץ (גם במרץ וגם במרץ 
), ובכיף אני חייבת לציין.
יש המון לחץ עכשיו בהתחלה ומאוד יושב כל הזמן בראש שיש לי שטר לפרוע, כל הרזומה היפה שלי והניסוחים המדוייקים והמהוקצעים בדף קורות החיים- זה שטר שצריך לפרוע.
בכל יום אני צריכה להוכיח את עצמי למרות שזו לא התחושה שאני מקבלת מהבוס - שהוא המנכ"ל והממונה עלי ישירות . הוא נותן הרגשה טובה, כל הלחץ בא ממש ממני. אני קוראת את ה"עניים" שלו ואת המילים שמתחת לאמירות והן בהחלט משדרות צפייה לעבודה מושלמת וסלחנות כרגע בגלל שזו התחלה.
אי אפשר למשוך את ההתחלה לעולמים ולכן בשבוע השלישי שלי בעבודה אני מייצרת לעצמי כנראה לחץ.. ורוצה כבר לעבור את השלב הלא נוח הזה.
מה שזה גורם בפועל הוא שבשלושת השבועות האלה לא הייתי כמעט בבית, אני נשארת בכל יום עד מאוחר, מסיימת מה שצריך ועורכת לי רשימות התמצאות, יומן כזה, איך צריך לעשות כל דבר באופן כללי ומה מההערות שרשמתי לי במשך היום דורש התייחסות למחרת.
אני מגיעה בכל יום בערך ב שבע וחציף מאוד מאוד משתדלת לא "לנבוח" על הילדים, משהו שלפעמים בא באינסטינקט, אחרי שיצאתי בבוקר והשארתי את הכל נקי ומסודר ושטוף כמובן - לחזור הביתה ולמצוא כאוס זה מתסכל, ואז אני מייד מזכירה לעצמי - חיים פה, הם ילדים, לא יכול להיות שלא אראה אותם כל היום וברגע שאראה אתחיל לכעוס.
אז אלו ימים לא קלים ואני מצפה להקלה שתבוא מהר...רק הקלה נפשית
עם כל השאר אני אסתדר
שלכם.
ג'ני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: