עוברים עלי ימים לא קלים
מכל בחינה
מכל כיוון
דווקא בימים כאלה אני לא מוצאת את הכוח לכתוב
אלא רק כשהחבל על הצוואר קצת משתחרר.
זה לא שקל יותר
אבל המשבר הנוכחי כבר היה ועכשיו יש ישורת במרוץ הבלתי פוסק.
מאוד מעייף.
המלחמה בכל החזיתות.
בריאותי, כלכלי, חינוכי, זוגי...
צריך להוסיף?
רק מזג האויר
וחיוך של תינוק
מביאים שמחה ללב בימים שלי.
ראיתי לאחרונה את ההצגה " הרוזן ממונטה כריסטו"
של תאטרון באר שבע.
אני זוכרת את הסיפור שקראתי כילדה והתרשמתי ממנו מאוד, אהבתי את דמותו של הרוזן
שרדף ונקם והיה יפה תואר ומסתורי, זכור לי שקראתי את הספר יותר מפעם אחת.
הרוזן ממנוטה כריסטו שמגלם אמיר קריאף - לא ריגש אותי, רציתי לחשוב שזה בגלל שאני כבר לא בת 16 אבל לא נראה לי ששם נעוצה הסיבה.
ההצגה עשויה היטב (למרות שיש קטעים שהיא פחות זורמת) התפאורה יפיפייה, התלבושות מושקעות, 10 שחקנים מופיעים ונמצאים שם למרות שאת נוכחותם של 4 מרגישים בעיקר. מי שלא הכיר את הסיפור לא הבין כלל את החלק הראשון כי הוא זרם מהר מידי ולא היה מובן דיו.
יש קטע בהצגה שבו עוזרו האישי של הרוזן מקיים יחסים (איזו מילה סטרילית...) עם אישתו של אחד הרמאים
הוא חושף את ישבנו, משמיע קולות ועושה תנועות ובסוף גם מרים אותה באויר בתחונה מעניינת מאוד,
הקטע כולו מאוד .... איך לומר לא קשור, שזה נראה לגמרי למען הפרובוקציה
אחרת זו הצגה לילדים בהחלט... או לכאלה שכבר ראו ישבן :)
המבטא הרוסי של מרסדס גם הפריע לי קצת (וכידוע זה לא שיש לי משהו נגד זה רק היה בולט מידי, חשבתי ששחקנים עובדים על זה)
בקיצור - מומלץ אבל לא בראש הרשימה, נוסטלגיה... עשוי טוב, קצת ארוך מידי אבל מתבקש מהסיפור.
משפט טוב ששמעתי לאחרונה:
החיים הם רצף של גווני אפור
אף פעם לא שחור לבן...אלא אם אתה זברה :)
יום טוב
ג'ני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: