קראתי בעיתון שישי של ישראל היום את המדור של גורי אלפי ועינב גלילי.
בכל פעם הם מציגים שתי זויות ראיה , שונות לגמרי על אותו נושא.
לעיתים מהצד של מוח של גבר מול אישה,
לעיתים צד בוגר מול ילדותי - דילמות שכל אחד נתקל בהן.
השבוע הם דיברו על אינטלגציה רגשית מול 780 בפסיכומטרי.
השאלה כל כך ברורה, הדילמה.
זה לא משהו שנתון בידינו לבחירה, כלומר אדם יכול לדעתי להוולד חכם או רגיש במיוחד
זה לא משהו שבוחרים
אבל אני מניחה שגם את זה וגם את זה ניתן לשפר - עד גבול מסויים - עם אימון.
השאלה ששאלתי את עצמי היא באמת - מה יותר חשוב?
איזה מהכישרונות יכולים לתרןם יותר להצלחתו של אדם.
ברור לי שחוכמה יכולה לסלול דרך - אבל כמו שיש בעיה לילדים המחוננים בבית ספר,
אלה שקופצים כיתה אבל מסוגלים לקפוץ שתיים מבחינת ידיעותיהם
ופתאום בכיתה של ביתי, בין בני ה15 ו16, מסתובבת ילדה בת 13
שחולפת על פניהם בהליכה בלי מאמץ בכלל מבחינת הציונים ברוב המקצועות,
אבל ממש לא מבינה את הבדיחות שהם מספרים ולא מוצאת את עצמה בהפסקה.
הבן שלי לדוגמא - חכם , וזו לא קביעה שלי... מגיל מאוד צעיר התבלט במתמטיקה,
האנגלית שלו מדהימה ובכל המקצועות המדעיים הוא פשוט אוכל הכל בלי מלח - כמו שאומרים.
מבחינה חברתית - הוא ממש לא מפותח - כמו שאני חווה את זה,
הוא לא קורא קודים חברתיים, הוא לא פנוי לזה בכלל.
הוא לא מבין למה יש ילדים "רעים",למה יש ילדים שמרגישים צורך "לעבוד" על מישהו
וכשהבדיחה היא עליו - הוא לא נעלב אלא פשוט "לא מבין"מה רוצים ממנו ועל מה המהומה.
אז מה יותר חשוב?
אני חושבת שאינטלגציה רגשית היא סוג של המצאה באמת, אבל זה שם למשהו
שאנחנו לא באמת יכולים להגדיר.
לאפשרות שלנו לקרוא את האדם העומד מולינו.
אותי זה משגע שאני לא מצליחה "לקרוא" מישהו, בדרך כלל הרדארים עובדים טוב
ואני לא טועה
אבל יש יוצאים מהכלל
ואלה האכזבות הקשות ביותר,
כשנראה לי שאני מכירה מישהו, שאני מבינה איך הוא "פועל" ו"חושב"
כלומר נראה לי שאני "קוראת" אותו
ופתאום צצות תגובות שבכלל לא מתאימות לי לתבנית שיצרתי לי בראש.
וזה גורם לי לפקפק באיטואיציה שלי, ב"אינטלגנציה הרגשית" שלי.
בעצמי.
שום דבר שקורה לא יכול לקלקל לי את ההנאה מהגשם הנהדר שירד היום!!!
ג'ני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: