האמת שבוער בי לכתוב על היפנים והכורים שלהם
ועל כמה שאנחנו מסכנים את העולם ולא יודעים מה יקרה אצלינו חלילה עם הכור שאיננו בעצם
ואם יקרה אסון...
והרצח באיתמר
והשביתה הכל כך מוצדקת של העובדים הסוציאליים(שפתאום יעלו לחלקם את השכר ב - 45%...מעניין מאוד),
וגם ...מזג האויר ההתחמם לו כי לא אכפת לו שלא היה חורף - בלוח כתוב שעוד שבוע באופן הכי רשמי אביב כבר...
איזה באססה - כבר היום היה לי חם מאוד ועוד לא התחלנו בעצם.
אז כדי לא לבוסס בבוץ הזה עוד ועוד - החלטתי לכתוב על מופע והצגה שראיתי לאחרונה.
המופע הוא של מרינה מקסימיליאן בלומין (מה זה השם הזה? יש לה איזה פיצול אשיות?)
וההצגה של הבימה - "ארוחה עם אדיוט".
מרינה מקסימיליאן ב. במופע "עמוק בטל"
מביאה מוזיקה מקורית שלה בעיקר ועוד מספר חידושים לשירים.
רוב הזמן לא הבנתי מה אני עושה שם - אבל כיוון ששכנעתי חברים להגיע - לא היה לי נעים לפרוש באמצע ,
או אחרי השיר השלישי בערך כמו שעשו 3 זוגות אחרים בקהל.
הילדה הזו - בת 23, עם קול מעובד היטב, מתנגן ברהיטות ומצטלצל כשצריך -
אממה - לא מעניין, מיושן, בומבסטי וגדול מידי.
דווקא בקטעים השקטים היה יותר קל להתחבר.
היא מלווה את עצמה על פסנתר ותו לא, השירים , חוץ מהחידושים - לא מוכרים.
שני שירים היו פשוט התעלות, שיר אחד שאיני יודעת את שמו
אבל הוא מדבר על כך שהכריחו אותה לנגן פסנתר ולהיות "ילדה טובה"
שיר עם מילים נוגעות, ביצוע מעניין - ולא משאיר אותך אדיש.
הביצוע השני - חידוש לשיר "מה אומרות עינייך" עם אינטרפטציה של מרינה,
ביצוע מעניין בכל מובן, האמת - מבחינתי - רק בשביל לשמוע את זה אולי היה שווה לשבת שם את כל השעה ורבע מופע.
ולקינוח - היא מעלה גם את אמא שלה על הבמה - ושתיהן שרות כמו זמרות העם הפולקלוריסטיות מאוזבקיסטן -
בקולות גבוהים וחורקים במוח ללא ליווי מוזיקלי - סבל המתמשך על פני דקות ארוכות.
מרינה יושבת כל ההופעה ליד הפסנתר ולא זזה,
יש לה חן מסויים,
יש לה קול מדהים
ויש לה... סטייליסטית נוראית שהלבישה אותה בשמיכת טלויזיה וכובע על הראש - מזעזע ברמות שלא נראו.
השיר עמוק בטל - נושא המופע - הבנתי שהוא מתנגן ברדיו, אני שמעתי אותו פעם ראשונה בהופעה והוא די מתנגן בראש, נעים ומלודי.
לסיכום - היו כאלה שמאודמאוד נהנו ופירגנו,
היו כמוני שחשבו שהיא צריכה עוד לגדול הרבה לפני שהיא יוצאת ככה במופע יחיד.
לסיכום. אני מוכרחה לומר- לדלג בשמחה.
לתת לה להבין את מקומה , שתרויח אותו קודם בצדק ואז תוכל למלא אולם -
כי יש לה מה להציע משהו שטובע כרגע בהרבה מניירות ופוזות.
וההצגה - "ארוחה עם אדיוט" של הבימה.
קומדיה
קומדיה
קומדיה.
אם בא לכם לצחוק, מיוחד לאוירת פורים,
באנטי מוחלט לכל מה שקורה סביבנו - אבל בסארקזם מסוים. צחוק עצמי קצת,
קליל ועשוי טוב.
יעקב כהן מתגלה כשחקן מצויין (אפילו שחקן יותר טוב ממה שהוא סטנדאפיסט...).
רמי הויברגר - מצחיק ושנון ואיכותי כתמיד.
וכל שאר הקסט לא מאכזב (ריקי בליך למשל).
סיפור על בורגנים צרפתים שנפגשים אחת לשבוע ומתחרים בינהם מי יביא את האדיוט הכי גדול לארוחה.
בוא נגיד שהסיפור הוא רק מסגרת,
יש בו משהו ציני ומגחיך אותנו - אותנו - אלה שחושבים שהם חכמים.
שמרשים לעצמם להתנשא
ולהשפיל את החלשים מאיתנו
או סתם לא להתייחס בכבוד הראוי.
זורם, צעיר, עכשווי.
לא "מדהים" אבל כמה וכמה פעמים מצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק , אמיתי לגמרי.
שווה לצאת מהבית בשביל זה - ורצוי לבוא ברוח טובה.
מומלץ מאוד לתחומו...
אצלי כשעובר יום שני בערב - אני מתחילה כבר את סוף השבוע. השבוע טס ונעלם לו . הנה כבר חמישי מחר ולפני שאני מספיקה לעפעף - כבר שישבת...
כל כך מקווה שיהיה פורים שמח ובלי הפתעות כואבות בשום מקום בעולם, צריך קצת שקט -
אחרת מה שווה עוד מאית השניה (או מה שזה לא יהיה) שנוספו לנו ליממה בגלל רעידת האדמה?
בציפייה לקצת שלווה.
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: