"בעל למופת", הצגה חדשה של יהושע סובול שעולה כעת בתיאטרון הקאמרי, עוסקת בנושא שלא יורד לאחרונה מסדר היום הציבורי - הקשר בין הון לשלטון. סיפור המחזה מהווה הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הפוליטיקה: השחיתויות, כספי השוחד והמינויים הפוליטיים.
כשפרשיות שחיתות שונות נקשרות אפילו לראש הממשלה, הנושא נראה אקטואלי מתמיד - אך מסתבר שעל בימת התיאטרון הוא קיים מאז ומעולם. "אנשים שבולטים בפוליטיקה הם בעלי יצרים, ותמיד נדמה להם שמותר להם הכול", מסביר סובול, שכתב את הדרמה הקומית בהשראת "בעל אידיאלי" של אוסקר ווילד מהמאה ה-19, "בגלל זה הם אחד החומרים הכי מעניינים לקומדיות וסאטירות".
http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=80153
הלכתי עם ציפיה להצגה מהנה, אחרי שקראתי תקציר ומי השחקנים המשתתפים,
רשימה שכוללת את יפתח קליין (שהיה נהדר בימי שלישי עם מורי) אקי אבני המקסים ומיכל ינאי.
היה נראה לי שיש למה לצפות.
אז ככה – הסיפור -
רובי קור , (יפתח קליין,) סגן שר התשתיות הנערץ ואשתו האוהבת יפית(תמר קינן),
חוגגים בוילה המפוארת שלהם את הצלחתו האחרונה-הקמת פרויקט שאפתני לייצור אנרגיה ירוקה.
טינה (מיכל ינאי), דמות מעברו של רובי, המופיעה במסיבה, מאיימת לחשוף פרשייה אפלה של שוחד ושחיתות.
הסיפור אקטואלי לצערנו תמיד, והיו לי צפיות (סובול עיבוד ממחזה של אוסקר ויילד)
אבל: כמה מלל??? , כמה אפשר לקשקש? ההצגה הייתה כשעתיים, מייגע מאוד.
רוב הזמן היו שני אנשים על הבמה.(בעייתי משהו כשהבמה כל כך גדולה ורחבה)
זה לא שאני מצפה שלא ידברו – אבל כמה אפשר? ובלי הפוגה- כל כך מתיש.
היו קטעים צפוים מידי ומצד שני היו קטעים שחיכיתי שיקרה משהו וכל מה שקרה הוא שהם שוב דיברו.
בקיצור - לצערי המאוד מאוד גדול – לא שווה את הזמן.
התפאורה מינימאליסטית וחכמה – מעניין מאוד. מעין שולחן גדול שממנו עושים כל פעם משהו אחר.
מיכל ינאי משחקת היטב, יפתח קליין לא היה משכנע במשחק וכמעט נעלם על הבמה הגדולה.
אני מקווה שהייתי בערב חלש שלו ולא סטנדרטי כי אני מאוד אוהבת את השחקן הזה.
בקטע שהוא נשבר ונושא מונולוג רגשני הוא נשמע צעקני ולא אמין.
גם אקי אבני שהיה חביב במיוחד וקליל באופן שווה לב –
גם הוא חטא במונולוג צעקני מעט שלא היה משכנע מידי, אבל זה רק בקטע אחד, בסך הכל הוא היה טוב.
גונב את ההצגה, ללא ספק, בקטעים קצרצרים בהם הוא מופיע – שלמה וישינסקי.
וכמה מילים על התאטרון-
פעם ראשונה שאני באולם הזה בקמארי.
ישבנו בשורה אחרונה באולם בצד. ראו טוב משם, לא שמעו כמעט כלום,
כיוון שישבנו על כיסאות רגילים לא הסתירו לנו.
ואז עשו לנו טובה והעבירו אותנו לשורה 6 או 7 בצד.
משם ראיתי את הבמה מספיק טוב אבל זה רק בתנאי שזו שלפני לא התיישרה.,
שומעים מצויין. אבל אלוהים שישמור – הכיסאות... הברכיים נוגעות בשורה שלפני,
הכיסא די נמוך כך שהתעיפתי מלשבת ולסיום כשזו שמשמאלי נשענה לאחור בכיסא
היא סחבה אותי איתה כי כל הכיסאות מחוברים יחד... וכל זה מבלי לכתוב מילה על חיפוש חנייה
במשך רבע שעה בתוך החניון , עלינו ברגל ממפלס 3- כי המעליות לא עבדו.
לסיכום : הייתי מוותרת על ההצגה בלי להתחרט.
מקווה למצוא המלצות יותר חיוביות בהמשך... 
ואשמח לשמוע המלצות שלכם כדי לא להתאכזב.
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: