jenny-זה מה יש

שנה.

שנה אני אוספת נקודת זכות אחת לשניה.

מתגברת על אבנים ובורות

קטנים וגדולים.

מעמיסה על גבי הכל

משתדלת לא להתלונן

לא להתחמק מאחריות

להקרין כמה שפחות לילדים - לא מגיע להם לשאת בעול הזה

להעזר רק כשממש אין ברירה.

שום דבר לא קשה לי מידי

ולצערי שום דבר גם לא היה מבייש מידי.

וכמו עם הקש ששבר את גב הגמל

ככה אני מרגישה היום.

את האבנים הגדולות כבר העמסתי על הגב

על הראש

בכיסים

בכל מקום שאפשר.

ואפילו את הקש הנוסף לקחתי על הדרך.

אבל עכשיו

אין לי כח להרים את הרגל

כדי לעבור מעל לבור שלרגלי

כבר ממש לא משנה מה עומק הבור

או רוחבו.

יום כזה יש לי.

ולמרות הכל -

למרות שאני לא יודעת אם זה יהיה יום או שבוע

ברור לי  לגמרי

שהכל אני יעמיס מחדש

עד הפעם הבאה,

עד הקש הבא

כל עוד...

לילה טוב...

ג'ני