יש קטע כזה.
את מקבלת מייל.
אם זה קטע כתוב - סבבה - קראת- מחקת- בזבזת חצי דקה וישר לזבל.
אם זו תמונה - ראית ממי קיבלת - אמרת לעצמך - "נו נראה...לפעמים הוא שולח לי דברים נחמדים"
בזבזת כמה רגעים כדי לפתוח את התמונה - או שאולי התמונה המוקטנת כבר מספקת מושג על מה מדובר.
מילא... פתחת כבר, יש חצי חיוך -
יאללה בסדר, אם זו סתם שטות כמו: מדחנים בבני ברק
מיד את לוחצת על :
"העבר" ומכתבת את כל מי שהאות A מעלה לתיבה.
למה?
סתם
זה יכול להיות גם B או D
ממש לא מתקטננת פה.
הסיטואציה השלישית - היא הקשה מכולם- שלחו לך מצגת.
עד שלא תפתחי לא תדעי אם זו שטות ברמה או משהו שווה שיפיל אותך מהכיסא.
אם מישהו באמת "חשב עלייך" כששלח לך את המצגת שמסתיימת ב"רק למי שיקר לך באמת"
או שמישהו פשוט עשה מה שאת עושה והאות שלך נפלה בגורל.
שמישהו יסביר לי מה הקטע הזה של המשועממים למינהם
לשלוח את כל מצגות ה"חכם סיני אחד אמר..."
או "החרקים בנגב בשנת בצורת"...
המייל שלי היה מפוצץ במיילים כאלה של תמונות מצגות וסיפורי זוועה למינהם
שלא היה לי זמן לפתוח אותם אבל גם לא הייתי מסוגלת לזרוק בלי לקרוא או להציץ לפחות
(...הסקרנות...הסקרנות-ואולי מישהו באמת שלח לי משהו נחמד?)
עד שיום אחד פשוט נשברתי
או שזה היה בגלל השורה של gmail למטה
שהודיעה לי שאני מנצלת 96% משטח האחסון
ועוד מעט לא אוכל לקבל יותר מיילים -
או שאולי בכלל אני רוצה לשלם להם על הגדלת שטח האחסון
בשביל לשמר את כל המצגות הכל כך חשובות האלה.
ומחקתי
הכל
הכל
הכל.
רק דבר אחד לא מחקתי - ואותו אני שולחת מיד במייל חוזר לכל מי ששולח לי חומר כזה
מייל כזה - שהוא לא אישי ולא נכתב ממש עבורי ואך ורק עבורי.
להלן המייל...ושיהיה לכולם שקט בתיבה :-) באהבה ממני...
בשנת 1986, פיטר דיוויס שהה בחופשה בקניה לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת
Northwestern.
יום אחד תוך כדי טיול בסבך , נתקל פיטר בפיל צעיר עומד עם רגל אחת מורמת. הפיל
נראה מיוסר ולכן פיטר התקדם לעברו בזהירות, ירד על ברכיו ובחן את רגלו של הפיל.
פיטר גילה חתיכת עץ גדולה נעוצה עמוק בכף רגלו של הפיל . בעדינות ובזהירות רבה
, הוציא פיטר את חתיכת העץ מרגלו של הפיל באמצעות סכינו , לאחר מכן הניח הפיל
את הרגל חזרה על האדמה בזהירות.
הפיל הפנה מבטו לעבר פיטר ונעץ בו מבט מסוקרן במשך מספר רגעים מתוחים. פיטר עמד
קפוא כשמוחו מתרוצצת מחשבה אחת בלבד – הנה הפיל עומד לרמוס אותי...
לבסוף , הפיל חצרץ בקול בחדקו , הסתובב ועזב את המקום. פיטר לא שכח את הפיל
והאירוע מאז אותו יום.
12 שנה לאחר מכן, פיטר ביקר בגן החיות בשיקאגו עם בנו הצעיר. כשחלפו ליד כלוב
הפילים , אחד הפילים הסתובב והתקדם לעבר פיטר ובנו קמרון שעמדו מול הכלוב. הפיל
הגדול התבונן בפיטר ורקע ברגלו הקדמית. כך עשה מספר פעמים ואז חיצרץ בחדקו בקול
תוך כדי שהוא נועץ מבט בפיטר.
פיטר שזכר את המפגש עם הפיל בקניה , תהה האם מדובר באותו הפיל. ואז , תוך כדי
גיוס כל האומץ שהיה לו, טיפס מעל המעקה ועשה דרכו לעבר הפיל.
פיטר נעץ מבט בפיל והפיל שוב חיצרץ בקול, כרך את חדקו סביב אחת מרגליו של פיטר
והטיח אותו לעבר המעקה. פיטר נהרג במקום.
כנראה שזה לא היה אותו הפיל .....
סיפור זה מוקדש לכל חבריי ששולחים לי שטויות...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: