שמח ועצוב...
הכל פה שמח ועצוב.
אני חושבת כמו האב השכול היום באחד מיני עשרות הרעיונות -
כמו המעבר מיום הזכרון ליום העצמאות
אתמול עוד יכולנו לתהות אם המחיר היה ראוי
אם המעשה נכון.
היום
היום נותר רק להיות שמחים,
שמחים בשמחת הבחור הצעיר הזה
שיכול היה להיות בן של
אח של
דוד של...כל אחד מאיתנו
ומדינת ישראל שלחה אותו
והחזירה אותו.
רק על זה צריך לחשוב היום.
ואני מניחה גם שכמוני יש עוד אי אלו אנשים
שלמרות שכבר טחנו לנו את המוח והראו לנו עשרות ואולי מאות פעמים
את העשר שניות של המעבר מהרכב למסוק
ועשר שניות בלופ של הירידה מהמדרגות, וכו...וכו...וכו...
עדיין אני כמו ברז מקולקל
הדמעות זולגות מידי פעם
וההתרגשות רבה.
התקשורת קיבלה גם כן תעודת בגרות היום.
אפשר להתווכח איפה עובר הגבול הנכון אבל בהחלט היה ברור ששמו גבול.
למחר
נשארו הרבה נושאים לליבון
דברים שיש לחשוב עליהם
על - אם זה נכון לעשות עיסקאות כאלה
אם נתניהו שיחק פה קלף פןליטי ציני או שיש אמת כלשהי באיש הזה
על מה הדינה צריכה לתת עכשיו לגלעד...
ועוד אי אלו דברים שקצתם כבר התחילו לצוץ
אבל תעשו לי טובה
התקשורת הפוליטיקאים וסתם כל מיני שאוהבים להיות חכמים וצודקים ויודעי כל
תשאירו את זה למחר.
תנו לי ולנו לשמוח היום
שמחה פשוטה
אמיתית
שמחה של אמא ואבא שמחבקים את הבן
שמחה של צבא שהחזיר לוחם הביתה.
כמה טוב שבאת הביתה
כמה טוב לראות אותך שוב....
קצת רזה...
אבל מה זה חשוב.
"ושבו בנים לגבולם..."
והיית אך שמח!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: