רק דברים אישיים
את הכללים הארציים העולמיים כבר שמעתי וראיתי בכל מקום.
השנה שעברה היתה שנה של מפנה בשבילי.
שנה של "איסוף" עצמי, של הכרה בכוח שלי ובזה שאני צריכה לגייס כדי להתמודד.
היא לא היתה שנה קלה בשום מובן -
אבל בכל המובנים זו היתה שנה שפתחה לי אפשרויות - בעיקר מחוסר ברירה -
אבל התוצאה ללא ספק מאוד משמחת.
מרגישה שאני לגמרי במקום אחר ממה שהייתי לפני שנה ושנתיים.
עדיין יש יאוש גדול בהרבה מאוד מובנים - אבל לצד היאוש ישנה רשימת משימות לביצוע
חלקן לא מסובכות מידי
חלקן קשות
וחלקן...קורעות את נשמתי...
בשנה האחרונה התגברתי על קושי כלכלי שכמותו לא הכרתי מאז שאני בוגרת ועומדת ברשות עצמי.
התהליך התחיל כבר לפני קצת יותר משנה וחצי -
אבל עכשיו הפכתי את היוצרות ואני כבר לא פועלת מחוסר ברירה אלא יוזמת מהלך (מפחיד אבל אין ברירה)
אני כבר מנסה לראות קדימה. והחודש נגמר עם פלוס של כמה שקלים.
כדי שיבינו על מה אני מדברת - היה נורא קשה לא לקנות...
לא לקנות מעדנים לילדים, גבינות (מעבר לגבינה הלבנה הבסיסית)
לעשות חשבון על כל שקל בקניה - אני ספרתי בדיוק של 5 שקלים כמה אני הולכת לקנות בסופר.
הכל במזומן (זה דווקא היה מהלך מאוד חיובי ואני מתכוונת להמשיך בו)
עד לפני כמה חודשים - את השבוע-שבועיים אחרונים של החודש הייתי מעבירה עם קניות בסיסיות בלבד
לחם, חלב, קורנפלקס, גבינה, אורז, קצת ירקות... אם היה עוף או משהו מעבר לזה - רק אם קנו לי מישהו מהמשפחה.
אז זה לא שעכשיו אני משתוללת בקניות,
ממש לא,
אבל אם קודם קניה שבועית של המשפחה(5 נפשות) היתה מקסימום 300 ש"ח (כולל הכל!!!)
היום זה 400-500 ופחות עזרה מההורים.
(אין לי מושג עד כמה מי שיקרא פה יבין על מה אני מדברת...)
למשל - תשלומים שונים (ארנונה, חשמל, טלפונים וכו') הייתי מתמרנת בינהם
דוחה תשלומים שאפשר ומשלמת רק כשלא היתה ברירה
זו מיומנות שפשוט הפכה לאומנות.
היום (כמובן שלעיתים יש חריגות קטנות) אני משלמת הכל ברגע שזה מגיע.
אני רחוקה מאוד מרמת החיים שהיתה לי לפני 7-10 שנים ואחורה,
אבל בזהירות המתבקשת אני יכולה להגיד שיש נר קטן בקצה המנהרה.
מה עוד היה משמעותי בשנה שלי?...
בכורתי התגייסה והפכה אותי ל"אמא של חיילת" , אמא גאה מאוד
אני מאחלת לה שתמיד תהיה שמחה ומאושרת ותצליח בדרכה שלי.
הסנדויץ' שלי בועטת בכל מה שעומד בדרכה -
אני בצפיה עצומה לרגע שבו יפול האסימון והיא תבין שאני איתה,
שאני מ"כוחותיה" והמלחמה היא לא נגדי - המאבק הזה מתיש, נועץ נעצים בלב
מייאש הרבה פעמים - אבל שוב - אני מייחלת לרגע שתמצא את דרכה ותהיה מאושרת
לא בשבילי - בשבילה. אבל לי זה יתן כל כך הרבה רגיעה...
ועוד פגיעה בלב היתה השנה - מחבר קרוב שהפתיע ונטש
וחבר שהגיע ועטף מחדש, והביא לי שמחה ואושר של ממש.
וכיוון שאני רואה שגלשתי
כדאי שכאן אסיים את הפוסט הלא סטנדרטי
כי כמו שאפשר להבין
מהעיסוק שלי בדקות הראשונות של שנת אלפיים ושתיים עשרה
יש לי אצלי כמה דברים שממש לא משתנים.
שנה מצויינת, שנה מאושרת
שנה של ראיה צלולה
והתקדמות למטרה.
זה מה שהייתי רוצה לאחל לעצמי.
ולכל יקיריי, והמבקרים כאן - המון אהבה.
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: