לא הייתי אף פעם ממעריצי ואוהבי חווה אלברשטיין, לא יודעת למה אבל לא היתה לי סימפטיה אליה. לא משהו מוגדר.
עם זאת יש שירים שביצעה ונצרבו עמוק בעור, כמו צמח בר למשל, את תלכי בשדה, אדבר איתך, חופים, חיוכים, פרח הלילך, שיר סיום...
ככל שאני חושבת אני נזכרת בעוד ועוד שירים - ישנים, מוכרים ואהובים. ששרנו, שלמדנו את מילותיהם.
טקסטים איכותיים ועמוקים בשפה יפה ומדוייקת טקסטים של רחל שפירא, נעמי שמר, אלתרמן ועוד מטובי משוררנו.
עם ערב הרב של השטויות ששומעים היום בהרבה שירים - השירים של אלברשטיין נשמעים מ"דור אחר" והפעם זה מחמאה ולא בא להראות על משהו מיושן.
ההופעה שלה שזורה בשיריה החדשים , שירים שלא ממש היו מוכרים לי - כן רק לי, כי היה נראה שרבים בקהל הכירו אותם. גם לשירים החדשים יותר יש ניחוח אחר מהשירים היום, יש להם את טביעת האצבע המיוחדת של חווה אלברשטיין, המילים נוגעות , מספרות סיפור.
חווה אלברשטיין, בשקט, בבגרות יפיפיה ושקטה(שאני מעיזה לומר בחוצפה רבה - נראית היום הרבה יותר נחמדה וסימפטית ממה שנראתה בצעירותה כפי שאני זוכרת אותה) עולה על הבמה עם שלושה נגנים, שניים בגיטרות אקוסטיות, עובד אפרת (המנהל המוזיקלי) וערן וייץ והשלישי הוא אגבבה בכלי הקשה. שלושתם - לא "מתלהמים" ונותנים פשוט ליווי מצויין לזמרת שקולה הצלול מתנגן - לטעמי כמו לפני 40 שנה ואפילו טוב יותר.
ההופעה כולה "שקטה" מקצועית מאוד זורמת , בלי הרבה קטעי קישור - בלי שיתוף של הקהל פרט לשני קטעים ומאוד חבל, קהל אוהב לשמוע את עצמו -יש בזה הנאה מיוחדת, כשיש שיתוף של הקהל ההופעה ממריאה למקומות אחרים ואני לא מבינה למה אומנים לא משתמשים בזה מספיק, זה הפריע לי גם במופע של אביב גפן.
שני שירים באידיש, אחד סוחף השני סתמי ופה אני חייבת להרחיב- אומן גדול יכול להעביר שיר בג'יבריש לא רק באידיש. אני מניחה שלפחות שליש מהקהל באומדן גס היה דובר אידיש או לפחות מבין . השיר על העץ הבודד שאלברשטיין שרה באידיש מוכר לכולם והרגש שבו היא שרה והתרגום שפרטה בתחילת השיר הפכו אותו למרגש מאוד וידידותי לאוזן גם לכאלה שיודעים רק לשמוע... השיר השני לא מוכר לא מעניין וסתם עיצבן.
שיר מיוחד ששרה לבדה ללא ליווי הוא השיר על "ביקורת דרכונים" מצחיק קורץ קליל וכייפי - מגלה רק בקמצוץ על מה שהיא לא מראה לנו, גם השיר על דור הוריה שנגוע בנוסטלגיה ודגדג למבוגרים בקהל גרם להם לחייך כשנזכרו. כל האמירות בשירים נעשות בעדינות וברמזים ובקריצה כלשהי
לסיכום:
מופע איכותי, מינימלסטי מבחינת תפאורה ופירוטכניקה, שירים נטו.
אם בא לכם לפנק הורים או סבים בטווח הגילאים 45-80 (בתנאי שאין להם דעה קדומה שלילית כמובן) זאת מתנה אדירה, הפרטיים שלי מאוד מאוד נהנו ולא ידעו איך להודות.
לצעירים יותר - אני מסייגת- תלוי מה אתם אוהבים , עד כמה מכירים...? ועד כמה סבלניים למשהו שלא נכתב היום אחה"צ...
התלבטתי איזה שיר לצרף משלל השירים שמצאו חן בעני ובחרתי לבסוף שיר שדווקא לא מאפיין כל כך את הסגנון של חווה אלברשטיין
זהו...אין לי יותר מה להגיד חוץ מתודה על הופעה טובה.
והערה אחרת- אם מישהו ראה את התוכנית האחרונה של גיל "תופעה" ריבה כפרה... הוא ראיין את אביב גפן.
הוא מראיין מצויין, בגובה העניים ושואל שאלות שכל אחד מאיתנו היה רוצה לשאול. בקיצ' אביב גפן התבגר, התמתן ופשוט נעשה אדם שכיף לשמוע אותו. די היה מזעזע לשמוע את סיפוריו על ילדותו למרות שאני לוקחת את זה בערבון מוגבל ילדים נוטים להגזים. מה שכואב הוא שגם אם "מגלחים" חצי מהסיפורים - זה עדיין לא נשמע סימפטי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: