הגיע זמן למהפך.
יותר מידי זמן חשה רדומה, לא חיה ממש.
הכל זורם ומתפקד
העבודה סבירה, חוץ ממשברים שבאים והולכים.
לפעמים הבעיות ממש מטומטמות ומרגיז שמי שאמור לפתור לא מצליח להתמודד
ולפעמים,
קצת יותר מסובך ודורש ממנה להפעיל סמכות
שיקול דעת
מקצועיות-
אבל זה מעיר רק לכמה דקות או שעות
אחר כך המציאות חוזרת לעצמה.
בוקר חמישי היה רגיל בעיקרון. אבל משהו קרה במשך היום.
פגישת עבודה שגרתית עם מפיק. חילופי דברים שנונים.
היא שמה לב שהיא מקשיבה
מקשיבה באמת למה שהוא אומר.
הוא מגיב יפה לכל "הרמה להנחתה"
נראה נאה, לא ילדותי או מזדקן(שני קצוות לא נעימים לתופעה של גבר מגוחך)
אסתטי
עורר את סקרנותה אחרי כמה דקות של פגישה.
ויכוח על תעריפים, על קצה עליון ותחתון.
יכלה להסכים או לחתוך אבל משהו "שיחק" שם בינהם.
כנראה שהוא חש בזה גם... " נצא לסיים את הפגישה בצהריים? אולי סושי ישכנע יותר ממני?" שאל.
היה קל להסכים.
יד קלה ומנחה עלהכתף כשיצאו,
דלת שפתח למענה.
הההליכה הנינוחה לצידה - הכל שידר משהו אחר
זו היתה פגישתם הראשונה - אך המבוכה המתבקשת לא היתה שם.
אחרכך כשחזרה הביתה ניסתה להבין מה קרה, האם אמרה משהו? האם התנהגה אחרת?
לא יכלה לשים אצבע, לנתח, למדוד כהרגלה.
רק ההכרה שמשהו קרה פה.
בבוקר שאחרי - שישי - התפנקה במיטה
אחרי שבוע מרתוני בעבודה אלו השעות שלה. בוקר שמתחיל בבטלה איומה
אחר כך יהיו כמה סידורים וקצת קניות
והיא תהיה מוכנה שוב לשבת שקטה בחברת עצמה בעיקר.
היה נסיון להתנהג כרגיל אבל המחשבות נדדו אליו בכל פעם.
כשחוש הביקורת הרגיל מושך ברסן בכל פעם שהמחשבה גלשה מעט.
בצהריים,כשביד אחת העיתון וביד השניה שקית קניות מכבידה - צלצל הסלולארי שלה.
"היי , זה אורי"
"מה? אורי?...מה שלומך"
"אני יודע שאת לא בעבודה, מקווה שלא תכעסי שהרשתי לעצמי להתקשר"
בלבול קל... "לא, לא, זה בסדר. מה אני יכולה לעזור?"
"החלטתי לנסות את מזלי, אני מקווה שלא תאכזבי אותי קשות"
הסקרנות..."תנסה, אני לא יכולה להגיד כלום עד שלא תגיד במה מדובר - לא?"
"תראי, אנחנו נוסעים כמה חברים, זוגות לטיול היום ואני הייתי אמור לצאת לבד"
המתח עולה אצלה...שותקת
"אני מבין שזה קצת לא הגיוני אבל מה דעתך לקחת תיק, לזרוק פנימה בגד ים, מגבת ובגד להחלפה
כל השאר עלי, יוצאים היום בעוד שעתיים חוזרים מחר בערב" הוא לא עוצר, פוחד שהאומץ הפתאומי הזה יחמוק ממנו
"אם לא ימצא חן בענייך אני מחזיר אותך הביתה, בכל שעה"
....אף פעם לא מצאה את עצמה ללא מילים כמו ברגע זה
להפך - היא ידועה מאוד כמי שתמיד מוצאת את המשפט הנכון לכל סיטואציה ולו המביכה ביותר.
"דנה?...?...את שם?"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: