העונה האהובה עלי כבר שולחת סימנים.
כבר ממש קריר בלילה
כשיצאתי לטייל עם הכלבה לקחתי כבר משהו לשים עלי.
כבר הספקתי להיות קצת מצוננת ולהשתמש בטישו...
ושמעתי שהיום טפטף כבר בתל אביב.
האמת שהרגשתי מאוד סגרירי ככה בשעות אחה"צ אבל לא ראיתי את הגשם...
כשטיילתי לי בלילה - שמעתי משני בתים שונים בכי של קטנטנים
ונזכרתי בפוסט שכתבתי אתמול
ובזה שהקשיים לא פוחתים עם התבגרות הילדים אלא רק משתנים.
אם פעם בגיל שנה -שנה וחצי היו מעירים אותי מידי פעם בלילה
והדיבור עדיין לא ברור ומובן
ואת מנסה לפענח מה לכל הרוחות היא/הוא רוצה?...
וההשגחה 7/24
אני בניגוד לאמא שהאזרחית קיין סיפרה עליה בפוסט האחרון שלה
שזעזע אותי ברמות שאני פשוט משתגעת.
אני לא הורדתי את העניים מהילדים - אני הייתי תמיד מרחק פסיעה מאחוריהם
נותנת להם להתנסות אבל שמרחק פסיעה למנוע אסונות
(או סתם דברים לא נעימים...)
ואצלי הגדולות כמו תאומות - הפרש של שנה וחצי ביניהן כך שזה ממש לא היה פיקניק...
בקיצור - הפואנטה היא בדיוק כמו שסבתי עליה השלום היתה תמיד אומרת:
"ילדים קטנים מושכים בחצאית וילדים גדולים "מושכים" בלב..."
וזה כל כך נכון.
אז אני לומדת לשחרר - ומתאמנת בכל יום.
ושוקלת מילים ותגובות והערות
בצורה שלפעמים אני ממש מעריכה את עצמי מאוד... :-)
ואני עדיין בתקופה של שינויים
חלקם קטנים - אם ברמה הביצועית ואם במהותם
וחלקם ממש ממש- עצומים.
מהפכה אחת כבר היתה - בתחום התעסוקה -
הפכתי כמעט 180 מעלות.
מעבודה עם קהל ומכירות וכד'
עבודה "נוצצת" (כאילו...) בשעות לא שגרתיות(לטוב ולרע)
עברתי לעבוד במשרה של 8-5 , חמישה ימים כמו שעון...
כמעט משרה ממשלתית , לא רואה אנשים כמעט
בלי טלפונים
מול מסך המחשב כל היום.
ולמדתי תוכנה חדשה נהדרת שתמיד משך אותי - ותחום שרק נושק במעט למומחיות שלי (המקצועית)
אבל בכ"ז מנצל אותה - וכנראה שהשתלם להם לשלם לי על זה גם :-)
אז בינתיים החלק הזה בחיי קצת התיישר והסתדר
לא יודעת אם לאורך זמן זה יוכיח את עצמו אבל כרגע זה נותן לי שקט נפשי
וקצת אויר בבנק...
זה בינתיים - עד הפעם הבאה.
שבת שלום
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: