"אממממא! מה זה פיתה על השולחן??"
הבן שלי שואג משמחה למראה הפיתה המופשרת שחיכתה לו בארוחת הערב על השולחן.
"זהו? מותר כבר?" - הוא שואל ואני מחייכת לעצמי, התמימות...התמימות...
אחרי שבלע פיתה
ניגב קצת צהוב ביצה ניגר בצלחת(המעדן שלו מאז שהיה קטן)
בדק שיש אפשרות לטוסט...אבל ויתר.
אחרי כל זה -
"אמא, אפשר לקינוח קוגל'ה קטן?"
ואני צוחקת - אחרי כל הקיטורים ומילות האהבה ללחם לפסטה ולפיתות ששמעתי במהלך השבוע
הוא לא כל כך סבל באמת.
אחרי שהבהרתי בתחילת החג
שאנחנו ממש לא דתיים
אבל זה מנהג יפה בעניי לשמר את המסורת ולא לאכול "חמץ" שבוע
אמרתי לשלושת ילדיי -
"יש במקפיא לחם, ויש אפשרות לעשות כל אוכל שתרצו
(לא אני יעשה אבל הבנות יכולות לעשות לעצמן)
זו בחירה שלכם"
בסופו של דבר - שלושתם בחרו לאכול איתי את מאכלי הפסח ואת המצות.
ונראה שלא סבלו במיוחד.
ולאלה שמשום מה לא מתמצאים בהילכות ה"קוגל'ה"
אני אבהיר -
כל משפחה/עדה/שבט קורא לזה אחרת -
בסופו של דבר לוקחים מצות, מרטיבים, מוסיפים בצים ומטגנים -
מצה-בריי או קוגלה
זה ממש לא משנה -
העיקר שהמצה רכה וחמה ואפשר למרוח עליה גבינה!
אני אלופה בקוגלה- סבתא שלי עליה השלום היתה מעמידה אותי לידה
עוד שהייתי קטנטונת, בת 4-5 וכמובן עד גיל גדול
ומסבירה לי...שוברים...מרטיבים...קצת חמאה, קצת חלב
לפני הבצים לקרר מעט
והופכים בצורה מאוד מיוחדת כדי שלא ישבר!
(אחר כך יש תחושה של יציקה בבטן למשך שעתיים
אבל זה לא נורא כי ...טעים!!!)
תסעדו ותסעדו!
יאללה מימונה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: