אני גרופית של האנטומיה של גריי.
אוהבת את הסדרה ועוקבת אחריה כבר מהעונה הראשונה מהפרק הראשון
חיכיתי מאוד לעונה השמינית ובינתיים היא לא מאכזבת.
הפרק האחרון היה טוב כרגיל
אבל כרגיל +
שם הפרק : "הדברים הנוראים באמת"
ומה שפתח את הפרק היתה האימרה
שרק כשקורים הדברים הנוראיים באמת אנחנו יכולים להעריך את הטוב שהיה לנו.
למרות שהפרק עומד בפני עצמו המשפט הזה השאיר בי הרהורים עמוקים.
האם מה שקורה עכשיו הוא מספיק רע? הרי היו דברים שהיו הרבה יותר טובים ...פעם.
בטוח שיש יותר גרוע
ואפילו נורא
שלא נדע אבל מידי פעם חולפים בראשי מחשבות על כל מיני דברים נוראיים שעלולים לקרות.
כמובן שאסור לחיות בצל מחשבות כאלה ואני באמת מהאנשים האופטימיים בדרך כלל.
מישהו חכם ששמעתי הרצאה שלו לאחרונה אמר כזה דבר:
יש אנשים שחיים כל הזמן תחת המחשבה של "מה עלול לקרות", "איזו סכנה אורבת בדרך",
כמו למשל - אולי המטוס יתרסק, אולי תהיה שריפה ועוד כהנה וכהנה אסונות מכל המינים
מהקטנים עד הגדולים. מחשבות כאלה יכולות לגרום לאדם להיות חרדתי
לחשוש מכל ליציאה מהבית, וגם חששות בתוך הבית - כשלרוב - אין שום בסיס הגיוני.
נכון - קורים כאלה דברים נוראיים
אבל הסיכוי שיקרה לך כזה דבר פעם בחיים הוא סיכוי קטן מאוד - והחששות והמחשבות
מלוות בתדירות לא הגיונית (יחסית לסיכוי שזה יקרה)
לכן - בואו נניח ש"פעם אנחנו נתקל בכזה אסון"
אבל פעם אחת
ולכן אין סיבה לחשוב על זה יותר מ....אולי פעם אחת.
ובשאר הזמן - להיות חיוביים ואופטימיים ולהנות מהטוב היחסי שיש עכשיו
ויהיה מחר.
ומחר יהיה מעולה - כי ירד גשם!!!
שבת שלום.
ג'ני.