כמה דברים קטנים...ממש בקטנה, מה שממש לא הייתי מתנגדת אם היה קורה (אפילו פעם אחת...).
שהילדים ילכו לישון בזמן
שהחופש הגדול יקוצר.
שהרכבת תצא בדיוק בזמן שרשום.
או לחילופין - שהאוטובוס יגיע בדיוק דקה אחרי שהגעתי לתחנה.
שהרמזור הירוק יתחלף רק אחרי, גם אם אני המכונית השישית.
שהחניה הטובה ליד הגדר תהיה פנויה כשאני מגיעה בעשר בערב.
שאגיע הביתה ואגלה שהתבלבלו בחשבון לטובתי (ולא ההפך מה שקורה בדרך כלל)
שהמעלית תהיה בדיוק כשאני צריכה אותה בקומה ואף ילד לא ילחץ על כל הקומות.
שזה שדפק לי את האוטו בנסיעה ברוורס יודה ויבקש סליחה שהתחמק מתשלום ושיקר.
שיתקשרו מהספריה להודיע שהספר שביקשתי נמצא בדיוק כשסיימתי את הקודם.
שתהיה מנורה להחלפה בארון מהסוג שנשרף באותו רגע.
שהחולצה שאני מתכננת ללבוש תהיה בארון אחרי כביסה.
שיבוא חבר לקרוא לילד החוצה כשאני צריכה זמן שקט לספר או מחשב.
שתבוא אלי חברה בדיוק כשאני צריכה פרצוף אוהד כדי לפרוק את תלאות היום.
שיביאו ארגז מלפפונים טריים בסופר
בדיוק כשהתייאשתי והחלטתי שלא יהיו מלפפונים לשבת
כי הם לא שוים את המחיר המופקע שרוצים עליהם.
שאגיע הביתה ואגלה שהגלידה לא נמסה לגמרי בקופסא.
ש...
ש...
בעיקר שלא אחשוב על הדברים הגדולים, שאין לי שליטה עליהם.
שהדברים הקטנים והמעצבנים האלה לא יגזלו את מחשבתי.
התחלתי לכתוב פוסט קליל להפליא,
והמחשבות מכאן לקחו אותי למחוזות אחרים לגמרי.
לזה שכל הדברים הקטנים המרגיזים האלה נעלמים פתאום כשמשהו "אמיתי" קורה.
לזה שאני לפעמים מאוד מתרגזת על הילדים - ויש על מה להתרגז -
ודקה אחרי כן אני כועסת על עצמי כשרק אני רואה את המבט שלהם.
או
שכל החיים האלה מורכבים ממלא מלא ארועים קטנטנים דווקא
והחכמה היא - כנראה- לא לתת לשום דבר משקל יותר ממה שמגיע לו.
שיהיה טוב.
ובמעבר חד (או שלא)
היתה כתבה הערב באולפן שישי אצל יאיר לפיד,
על זוגות בבית אבות שנשואים מעל 50 שנה וערכו להם מעין חתונה שנייה.
בכללי כל הטקס נראה לי לא הולם ומיותר , בעיקר בגלל שמלות הכלה שנראות נורא על בנות 75-85 ,
בגלל שזה נראה המון show מצד המארגנים.
ואחר כך חשבתי לעצמי: כמה יפה, כמה מיוחד שזוגות שחיים כל כך הרבה שנים יחד מוכנים ככה קצת להשתטות ולשתף פעולה, וכל הנכדים והילדים באו להשתתף וחגגו את זה ברוב טקס והדר ועם קייטרינג אפילו... ותושבי בית האבות הבודדים ידעו רק לקטר במקום לפרגן - כי כאלה אנחנו , כל כך, כל כך קשה לנו לשמוח בשמחתם של אחרים במיוחד כשזה לא "לקח" מאיתנו כלום.
פשוט לאהוב.
מחכה לכם פה - בשמחה,
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: