אני דואגת.
עד שסוף סוף קמה מחאה שאני ורבים כמותי מזדהים איתה
יש תחושה שההתמהמהות של ביבי גורמת לפיזור ולא והתמקדות.
כולם מוחים אבל כל אחד על משהו אחר.
הכל בא מאותה מגירה אבל כל אחד מדבר מהמקום שכואב לו.
והרופאים שפוצחים בשביתה כללית היום -
גם הם כמובן צודקים.
אז בעיקרון צריך להיות איזשהו פתרון כולל.
בפועל - מרוב דרישות לא רואים את הים...והים גדול ועצום.
ים של כלכלה לא סוציאלית שנמשך כבר יותר מעשור ושחק את רובינו.
כרגע כאילו המחאה התעצמה והגיעה לשיאים
כמה זמן היא יכולה להמשיך?
כמה זמן יכולים יושבי האוהלים של יולי להמשיך לתוך אוגוסט הלוהט?
שמעתי את עו"ד יורם שפטל בתוכנית הבוקר של ערוץ שתיים
למי שלא שמע רק בכמה מילים אגיד שהוא מנוול כמו שהוא הצטייר במשפט דמיניוק
יושב לו במגדל השן שלו ומפזר רעל
ואיתן שוורץ ענה לו מילים כדורבנות,
אמר לו שבתור מישהו שמחייב על 100$ לשעת יעוץ אין לו זכות דיבור.
אז בשם כל אלה שיש להם זכות דיבור ובכל זאת הם שותקים
אני רוצה לחזק את המפגינים
ולהחזיק להם אצבעות.
ואני רק מקווה שלאצבעות האלה תהיה אפשרות
לבחירה נכונה ביום הבחירות - כי בסופו של דבר
רק זה יביא שינוי.
ולהלן ציטוט
מתוך סטטוסים מצייצים בפייסבוק:
יואב פוירשטיין:
"ביבי אומר שזיהה את מצוקת הדיור כבר לפני שנים.
גם אני זיהיתי את הגוף של בר רפאלי לפני שנים. המשותף הוא ששנינו לא עשינו דבר בנידון מלבד לאונן"
כמה נכון...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: