המון המון זמן לא סיפרתי על הצגות - וראיתי כל כך הרבה שאני בספק אם אזכור את כולן...
אני אספר על הבולטות שבינהן - לדעתי, כמובן שלדעתי...
קיר זכוכית - בית לסין
http://www.lessin.co.il/ShowDetails.asp?ShowID=160
מדבר על דור שלישי לשואה - על פניו הצגה על נושא לעוס לחלוטין אבל הצליחו לייצר כאן הצגה בניחוח מודרני בסה"כ , משוחק היטב ומעניין, כל אחד מוצא משהו בסיפור שהוא מוכר לו אם לא מהבית אז מחברים או שכנים. בהחלט שווה צפיה למרות שהיה משהו בבימוי שהציק לי באופן אישי - סגנון של "תמונות", כאילו אין זרימה בין הקטעים בחלקים מסויימים אבל בשורה התחתונה - לא תגידו ש"בזבזתם" זמן/כסף, יש משהו בנושא שהוא סוג של must לכל ישראלי.
תפאורה מעניינת.
שחקנים?....כביכול לא מה"כוכבים" אבל נהניתי לראות אותם.
מקסי ואני - בית לסין
משתתפים: יגאל נאור, מרים זוהר, שלומי טפיארו
"תקציר:
אלכס הצעיר והשאפתן הוא עוזרו ל"עניינים כלליים" של מקסי, אוליגרך ישראלי שטוף רחמים עצמיים. אלכס היתום שחווה ילדות עשוקה בדירת חדר וחצי בתחנה המרכזית הישנה, מנסה לפצח את סוד העושר והאושר של חברת המתעשרים החדשה בארץ ולמצוא גם לעצמו מקום בצמרת. בדרך לשם הוא מתאהב בבתו הנשואה של הבוס, בוגד בחברו הלום הקרב, נבגד על ידי אשתו האמנית ויושב שבעה על סבתו הקומוניסטית והמתנשאת.
קומדיה סאטירית מרירה על אהבה וכסף, עסקים ואמנות ועל אצולת הממון הישראלית - מי היא ומה היא, ואיך לעזאזל מצטרפים אליה?
הלל מיטלפונקט זכה פעמיים בתואר מחזאי השנה בפרס התיאטרון, על "איסמעיליה" ו"אנדה" – שזכתה גם בפרס הצגה השנה"
הלל מיטלפונקט הוא שם חם בשנים האחרונות - ככה אומרים, אין לי ויכוח עם האמירה ולא ראיתי אולי את כל מה שעשה אבל ההצגה מקסי ואני בהחלט יכולה מצידי לתת לו את התואר הנ"ל. באופן אישי אני לא אוהבת הצגות ארכאיות שמתעסקות בנושאים עתיקים, אני אוהבת הצגות שמדברות על כאן ועכשיו ועל הדורות שאנחנו חיים אותם, ואם זה משהו ישן אז שיהיה בקצב שמתאים לזמן שלנו. כך למשל היה לי קצת קשה עם משרתם של שני אדונים ועם מעגל הגיר הקווקזי - שתי הצגות מעולות שכולם נורא אהבו ויכולתי להעריך את האומנות שבהם אבל לא ממש נהניתי.
מקסי ואני היא "הכי" הצגה על היום ועכשיו אין אחד שלא מכיר את הנושא של עד כמה אתה מוכן למכור את נשמתך לעבודה ולתהילה ולפרנסה. ע כמה אתה אוהב לשמוע שאתה מוצלח וכישרוני ולפעמים זה מסנוור את עניך מלראות את האמת.
הצגה מצויינת. לא חוטאת בפלצנות יתר, או בתפאורה מוגזמת בכלל - הכל היה פה במינון טוב - גם השחקנים .
צטערת - אבל גם זה אצלי ברשימת ה"חייבים לראות".
33 וריאציות
"אמא המגיעה להשלמה עם ביתה, מלחין המגיע להשלמה עם גאוניותו, ולמרות מאות השנים המפרידות בניהם, שניהם חולקים תשוקה משותפת אשר יכולה, אפילו אם רק לרגע, לגרום לזמן לעמוד מלכת.
יונה אליאן-קשת מגלמת חוקרת מוסיקה המחליטה לגלות את תעלומה 33 וריאציות דיאבלי – מהו אותו ואלס וינאי שולי שהיה המניע של בטהובן לכתוב היצירות הללו לפסנתר.
מי שעוזרת לה לפתור את התעלומה היא ביתה, שלאורך כל חייה. היתה מרוחקת מאמה ועתה מצאה את ההזדמנות להתקרב אליה בערוב ימיה.
המחזה הוצג בהצלחה רבה בברודויי בכיכובה של ג'יין פונדה והיה מועמד
ל 5 פרסי טוני. "
בקיצור - לא.
ואם אני צריכה להרחיב קצת - פספוס אדיר למרת שבכנות היו בודדים בקבוצת הביקורת שהולכים איתי שכן אהבו, בודדים(...!!!) ואני מאוד אוהבת את יונה אליאן.
בוסתן ספרדי- הבימה
לא יאומן אבל השנה ראיתי את ההצגה המאוד מאוד מאוד ותיקה הזו - לראשונה וגם בגלל שהייתי חייבת לסמן V ברשימה שלי.
אז כדי לא לבזבז שורות על מה שכולם יודעים מזמן - כתוב נהדר, הניחוח נמצא , השירים סוחפים - צריך לראות כנראה פעם בחיים אבל בטח שלא יותר מזה. אני מניחה שהקסט המקורי היה מאוד מוצלח - אבל בהצגה שרצה כל כך הרבה זמן וחלק הם מחליפים של המחליפים וחלק כבר מזדקנים שם על הבמה מרגישים היטב את המנגנון המשומן שעובד, ואת הסטיות הקומיות, סוג של סטנד אפ , שעושה שם יעקב כהן, אז כולם סולחים לו על חיקוי הבבא ועל הבדיחות העדתיות שהוא מגניב לתוך הטקסט והוא חביב מאוד וקצת "גונב" את ההצגה אפילו, ו...נו - מי שלא ראה שיראה ומי שראה - שיזכור את החויה ולא יתפתה לראות שוב.
כי בנו בחרת - הבימה
" שלושים יום לאחר מות האם מגלים בני משפחת חסון שאמם הצדקת היא בתו של קצין נאצי. הגילוי הזה מוציא החוצה את כל השדים המשפחתיים ומסחרר את כולם במערבולות אידיאולוגיות ודתיות, שמהר מאוד הופכות למערבולות אישיות. בני המשפחה נאלצים להתמודד עם שאלות מטרידות, שרובנו לא שואלים את עצמנו ביומיום השגרתי של חיינו: האם אנחנו יהודים? באיזה אופן מתבטאת היהדות שלנו? איזו יהדות אנחנו בוחרים לעצמנו? הלבטים הללו מציבים בפני בני המשפחה מראה נוקבת, שמאלצת אותם לבחון מחדש לא רק את זהותם, אלא גם את מערכות היחסים החשובות בחייהם. "
זאת הצגה שראיתי כבר מזמן והתפלאתי שבדקתי ולא כתבתי עליה מיד. הצגה שהשאירה אותי המון המון זמן עם תהיות ומחשבות וחשבון נפש ולא נראה לי שיש אדם שיוצא ממנה אדיש. חוזק ההצגה הוא בכתיבה של יוכי ברנדס, בנושא ובקונפליקט העצום שהיא מעלה - קונפליקט שכל אחד יכול לקחת אותו למקום האישי שלו ולאו דוקא לנושא הנאצי-יהודי. לשאלה של מחיר האמונה שלך, מחיר האהבה למשפחה, מחיר הלאומיות והאמונה בצדקת הדרך. מה אדם מוכן או לא מוכן להקריב למען אמונתו. אם אני אמשיך אני כנראה אקלקל למי שעוד לא ראה וירצה לראות. בגדול הביקורת שלי פה אומרת - אם אתם מאלה שיסתפקו בספר - גם זה מספיק לטעמי כי באמת הסיפור שם. ההצגה עצמה - מצויינת ושווה בהחלט ושמיל בן ארי מצויין שם(כהרגלו הייתי אומרת).
קויאר ועדשים - הבימה
"עלילת המחזה עוסקת במשפחה ענייה וקשת יום מנפולי, העוסקת במיני נוכלות למחייתה ומפרנסת בדרך אנשים נוספים. אבי המשפחה, סלווטורה נוהג ללכת לחתונות , הלוויות ואירועים נוצצים, בדמויות שונות, למלא תיקו במצרכים ומגדנות ולמכור אותם באמצעות שכנו אנטוניו. בנוסף, הוגה סלווטורה לייסד עמותה למען משפחות נזקקות ולהתרים בעלי אמצעים , כאשר המשפחה הנזקקת היא משפחתו. לצורך העניין הוא שוכר סבא סנילי על כסא גלגלים, אך עדיין בוער בו זיק של חמדנות לנשים, ממלא את הדירה בגרוטאות ומחפש את דייריה לדמויות עלובות. העלילה המפותלת עוסקת גם בגופה שקמה לתחייה, באיש הפשע המאורגן ובעוד טיפוסים סהרוריים המעמידים מחזה קולח ורצוף אירועים הזויים ומשונים וההילולה רבה."
אני אגיד ככה - רק כדי להיות הוגנת- מושונוב - קושניר-סנדרה שדה - יבגניה דודינה - עידית טפרסון - ג'אסן עבאס. האם צריך להגיד יותר מזה? רשימה כזו של כוכבים כישרוניים אחד אחד ועוד לא ציינתי את כולם... אני גם אהיה הוגנת ואגיד שצחקתי מאוד בהרבה קטעים למרות שאני ממש לא חובבת הז'אנר. זו קומדיית טעויות לשמה עם בימוי מבריק תפאורה עשירה שתופסת את העין, עלילה שמעוררת גיחוך עם קריצה אבל האמת צובטת תמיד - אז - לכו לראות אם אתם מבוגרי "זהו זה" , אם אתם קלילים או מסוגלים להבין שלא כל דבר צריך להיות עם "משמעות עמוקה" ועם מוסר השכל ובעיקר לכו לראות אם בא לכם לבלות בלי להעיק על המוח - (אולי קצת על הכיס - כי הצגה זה עסק די יקר היום).
יונה ונער - תאטרון גשר
"עיבוד ראשון לרומן רב המכר מאת מאיר שלו.
יאיר מנדלסון הוא מדריך טיולים שנולד בשנת 1948. באחד מסיוריו הוא שומע מפלמ"חניק זקן על יונאי צעיר שנהרג בקרב על סן סימון – "התינוק" ועל יונוגרמה אחרונה ששלח לאהובתו.
הזיכרון מעלה את קורותיו של אותו 'תינוק', נער מקיבוץ בעמק הירדן, ושל "הילדה", נערה תל-אביבית. השניים מתאהבים, מתבגרים והופכים למגדלי יוני-דואר בשירות ההגנה בתקופת מלחמת השחרור.
זהו סיפורה של המדינה הזאת, שהיתה למדינה אחרת ועל אנשים, שכמו יוני הדואר, כמהים לשוב הביתה. בלדת אהבה על-זמנית."
על פי רומן מאת מאיר שלו
בהשתתפות:
הנרי דוד, אפרת בן-צור, גלעד קלטר, אלון פרידמן, יובל ינאי, נועה קולר, נטשה מנור, דודו ניב, יבגני טרלצקי, בוריס אחנוב, דניאל צ'רניש,
רות רסיוק, קארין סרויה, תמר עילם, פיודור מקרוב, ויטלי פוקס, פיליפ דולב
השארתי את ההצגה הזו אחרונה - לא סתם. זו הצגה יחידה שאני לא סגורה על מה אני חושבת עליה.
הסיפור הוא של מאיר שלו. סופר גאוני שבטח לא צריך המלצה ממני... ההצגה? ובכן. נתחיל מזה שלא קראתי את הספר כך שאני לא יודעת עד כמה ההצגה נאמנה לסיפור. אני יודעת שבאתי עם רקע מאוד מינימאלי לראות את ההצגה, ראיתי אותה והתלהבתי - עד לסוף, כלומר עד לקטע הסיום שהיה , מבחינת התוכן - הכי מאכזב שיכולתי לחשוב עליו. לאיכולה לקבל דברים הזויים כאלה.
ואחרי שהורדתי את זה מהלב - אז אומר - שמי שמכיר ו/או קרא את הסיפור - ההצגה טובה מאוד, מרשימה, מכבדת את המושג תאטרון כמו שרק תאטרון גשר יודעים לעשות. הרבה שחקנים על הבמה, תפאורה גאונית ומעניינת ולא שגרתית. המבטא של שחקני גשר מפריע לי מאוד אבל זה משהו שצריך להיות מוכנים אליו - זה בילד אין בהצגות שלהם. אבל בהצגה הזו , להבדיל למשל מדון ז'ואן שלהם שהיה בלתי נסבל לדעתי, פה הכל טוב אז הרבה יותר קל "לסלוח" למבטא המרגיז ולסגנון המשחק הרוסי הכבד שהם לא משתחררים ממנו.
הנרי דוד - הורס.
בשורה התחתונה - לשיקולכם הצופים בהצגות. אני שמחה שראיתי למרות האכזבה.
זהו להפעם
יש לי עוד ברשימה אבל כיסיתי את ההצגות הבולטות.
היו עוד מופעים נהדרים שראיתי(וגם כאלה שנהדרים קצת פחות) אבל אני משאירה משהו לפעם הבאה.
משהו חמוד שראיתי בירושליים - פעם היה אפילו נושא אקטואלי...
מילה קטנה - אני מאוד מודה לכל התומכים בתגובות ובמייל שהגיבו יעצו ואפילו סתם חיבקו אחרי הפוסט הכואב שלי .
זה מפתיע אותי כל פעם מחדש עד כמה "אוסף"האנשים שכאן נותנים מימד נוסף לחיי למרות שכמעט איני מכירה אף אחד אישית
היו תגובות מחממות והיו שנתנו לי זויות מבט חדשות או חידדו לי מחשבות שלי. בהחלט עזר לי לשתף פה למרות שתמיד בנושאים שהם קריטיים אני תמיד חושבת פעמיים ועשר פעמים אם לכתוב ולחשוף - מכל מיני סיבות - אני שמחה שהפעם כתבתי.
לילה טוב ונשתמע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: