איך יודעים שמשתנים? איך יודעים שמשתנים באמת מתוך הלב?
אני כל כך מבולבלת ומבלבלת שאני אפילו מצליחה לעבוד על עצמי... מצד אחד, התנהגות מסויימת שאפילו גובלת בהתחסדות, עבודה פנימית, אמונה, ובאמת השתדלות להיות טובה עם הסביבה ומצד שני, בסוף כל יום, שהקטנתי את עצמי כל כך, מגיעה לשירותים ומוציאה הכל.
ואתה יודע מה הכי גרוע, שאני אפילו לא מרגישה רע עם זה בכלל, כאילו, מגיע לי שאני אפגע בעצמי ככה שאני יהרוס לעצמי את הבריאות. ויותר מזה, אני יודעת שאני מכעיסה אותך, אבל, ריבונו של עולם, אני לא מצליחה להוציא את השד הזה ממני.
ונמאס לי לדווח לכולם שהכל בסדר, שהכל נגמר, שאני בריאה... ורק האהוב שלי יודע, אהובי ואתה, יודע וסובל, מסכן... הוא לא יודע איך להתמודד אם זה, הוא מפחד להיכנס לשם. אני מפחידה אותו, כמו איזה כלב שמירה, שלא נותן שיפלשו לו לטריטוריה. אני חושבת, שרק כשאני חושבת מה אני עושה לו, יש לי סוג של נקיפות מצפון. אני מאוד פוחדת שאני מפעילה מנגנון הגנה של התכחשות מוחלטת למצב. כי איך שזה נראה, זה לא טוב. אוף, והלך לי כל כך טוב, או לפחות תדירות של פעם בשבוע, שעוד איפה שהוא הייתי מצליחה להעביר את זה בלי לריב עם בעלי.
הקדוש ברוך הוא, תשמע את קולי, אני מתה מפחד... אני מרגישה שאני מתעלמת מהבעיה, רב האנשים לא מקיאים את מה שהם אוכלים, כבר יותר מידי זמן שהנפש לי פשוט אפטית, כמה שאני פוצעת אותה בדקות האלה, כמה כוח אני לוקחת ממנה, לא נותת לה צ'אנס. כמו נרקומנית.
תשלח לי עזרה, תן לי סימן, לפני שמיה הורסת לי את החיים (שוב), אני לא יכולה לבד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
