לפעמים, כשאני מרגיש משהו ואני לא לגמרי מצליח למצוא את המילים, אני נזכר מיד בבלוג שלי.

בתור נער מתבגר, קרה לי המון פעמים שרציתי לדבר על הרגשות שלי, אבל לא הצלחתי לבטא אותן בע"פ, רק בכתב, והבלוג היה מקום המפלט שלי.

ככל שהשנים עברו, התווספו עוד ועוד מילים ללקיסקון שלי, צברתי יותר ביטחון והסביבה שבה הייתי גרמה לי להרגיש בטוח יותר לומר את הדברים בע"פ.
אז כמעט וכבר שכחתי מהבלוג.

היום כשהרגשתי ששוב אני לא מצליח לבטא את הרגשות שלי במילים, נזכרתי שוב בבלוג הטוב והישן שלי, שתמיד כיף לשפוך בו את הלב.

להפתעתי הרבה, גיליתי ששישיסטים מריאלי הדר (אם יש פה מישהו בט' 2 - שליטה!) מצאו את הבלוג שלי.  
אז כמה דברים:

1. המגיב/ה שהעירו את תשומת ליבי לגבי הפוסט על המורים בריאלי הדר - צודק/ת לחלוטין. זה פוסט ילדותי ואני לא רוצה שאף אחד מהמורים בביה"ס ייעלב מהבלוג שלי אם הוא יגיע אליו בטעות. המורים בריאלי הדר אדירים! הם השפיעו עלי מאוד ובזכותם אני מי שאני היום. אני מעריך אותם מאוד! אחד, אחד. בתור ילד בן 13 זה היה נראה לי מצחיק מאוד, אבל בתור בחור בן 26 (13 שנים אח"כ, אמאל'ה) אני מבין שזה מטופש ולכן - מחקתי את הפוסט המדובר. הקישור פה מצד שמאל עדיין נשאר רק בשביל הLegacy, אבל הפוסט כבר לא ואני גם לא יכול לשחזר אותו אם הייתי רוצה.
בגדול - גוגל זוכר הכל, אז אולי (רק אולי) אני עוד אמצא את הפוסט ואשמור לי אותו בNotepad על הדסקטופ לעצמי, אבל אני מקווה שאף אחד אחר לא יקרא אותו יותר (אם הוא לא קרא אותו עד עכשיו)

2. זה מאוד מחמיא לי שהבלוג שלי מבדר אתכם. בתקופתי הישראבלוג היה סנסציה רצינית, כל שטות או רכילות הכי קטנה רצה בין הבלוגים של החבר'ה מהשכבה, זה היה לגמרי במיינסטרים ולכן כמעט כל דבר כתוב פה.
אבל מעבר לזה, חשוב לי מאוד להגיד לכם (זה הולך להישמע קלישאתי, אבל אם קראתם את הבלוג שלי אז אתם בטח יודעים שאני קצת קלישאה, בקטע טוב כמובן) - תהנו מהתקופה שאתם נמצאים בה. אני זוכר את ריאלי הדר (וגם את בית בירם) בתור אחת התקופות הכיפיות ביותר בחיים שלי. 

3. דבר אחרון! אני ההוכחה האולטימטיבית שה-כ-ל יהיה בסדר. אני זוכר כמה לחץ ודרמות עברתי בגיל 15 (תחשבו שגם יצאתי מהארון באותה תקופה וכו') והיו ימים (אפילו שבועות) שבהם הרגשתי שהכל שחור ושאין לי תקווה. אבל הדברים פשוט הסתדרו, למדתי להבחין בין עיקר לטפל (זה טפל עם ט', בדקתי) ופשוט הבנתי שרק לי יש את הכוח לשנות את החיים שלי. אם אני נמצא במקום שלא טוב לי בו - אני פשוט הולך משם. אם מישהו בסביבה שלי עושה משהו שלא נראה לי - אני פשוט מבקש ממנו להפסיק או מתרחק. זה כזה פשוט.
אז אני לא אומר לכם לא לעשות דרמות (תעשו דרמות, זה קצת כיף תכלס), אבל אתם יכולים לדאוג קצת פחות לגבי העתיד שלכם. הכל באמת יהיה בסדר כמו שאומרים לכם.

אוקיי, אז בהמשך לסעיף 3, הסיבה שבה נזכרתי בבלוג שלי היא שמחר אני משתחרר משירות קבע של 4 שנים. (סה"כ 7 שנים יחד עם השירות הסדיר)
אני אחד מהאנשים האחרונים מהחבר'ה שאני מכיר בגילי שעוד נשאר בצבא והאמת שלאחרונה הבנתי שנשארתי עד עכשיו בצבא בעיקר מטעמי נוחות.

השנה האחרונה בצה"ל הייתה אחת השנים הכי מיותרות בחיים שלי, אקורד צורם לשירות שהתחיל בצורה מדהימה.

בזכות צה"ל הכרתי אנשים שהיום אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדיהם, חוויתי חוויות שאני יודע בוודאות שלא הייתי חווה באף מקום, עשיתי דברים שמעולם לא חשבתי שאני יכול לעשות וראיתי מקומות שאין שום סיכוי שהייתי מגיע אליהם אילולא צה"ל.

מצד אחד, אני כבר מת לעזוב את הצבא. אני מת שמחר יגיע, שאגזור את החוגר, שלא אצטרך לראות יותר את הבסיס וחלק מהאנשים שאני פשוט לא יכול כבר להסתכל להם בעיניים.

מצד שני, הצבא טבוע (גם זה עם ט', נשבע לכם) כל כך עמוק בתוכי שאני לא יודע איך אני אוכל להמשיך בלעדיו. אני לא קצין "קצין" כזה, אני לא "צהוב" או מהקצינים האלה שמרגישים שצה"ל הוא שליחות וכו', אבל צה"ל כן היה המשענת שלי המון פעמים שהרגשתי שאני קצת עומד ליפול. צה"ל והיחידה שלי בפרט היו אחד המקומות היותר מקבלים, אוהבים ודואגים שהכרתי ואני מאחל לכל אחד מכם שיהיה לו שירות כזה (ומי שכבר שירת - אני מקווה שהשירות שלו היה דומה לשלי)  

הפעם האחרונה שהרגשתי הרגשה דומה לזו הייתה כשהתגייסתי (זה לא כזה ניכר בפוסט, אבל אני אומר לכם).

אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה אני מתכוון לעשות עכשיו.

לא יודע אם כבר דיברתי על זה בבלוג (בטח הזכרתי את זה איפשהו), אבל אני סטודנט להנדסת תוכנה במכללת אפקה.

אני כרגע מחפש עבודה בתחום ואני מקווה שאני אמצא בקרוב. אני לא רוצה לשבת בבית יותר מדי זמן, אבל אני חושב שאני אקח לי קצת פסק זמן לעצמי.

המון, המון, המון זמן שלא הרגשתי שאני חופשי לחלוטין (רק לפני הצבא קצת) ואני קצת מתרגש (וקצת מבולבל וקצת מפחד וקצת מתלהב ) להרגיש ככה שוב בזמן הקרוב.

אז אני מאחל לעצמי המון בהצלחה בהמשך, אתם מוזמנים לאחל לי גם.

אני רוצה להבטיח לעצמי שמהיום אני אעשה רק מה שאני רוצה. אני לא אתפשר יותר מטעמי נוחות או מרחמים עצמיים.

הגיע הזמן שאגשים את החלומות האמיתיים שלי ואנסה להגיע למטרות והיעדים שהצבתי לעצמי.

באהבה,

אני אוהב אתכם מאוד,

באמת,

אדירון.