סיפור בהמשכים

פרק 4

העמדתי פני ישנה,

כ"כ פחדתי .

הצצתי דרך החור הקטן שתמיד

היה בשמיכה בציפייה עמוקה שילך.

איך לעזזל הוא נכנס לכאן?

מפוחדת שכבתי מתחת לסמיכה,

מעמידה פני ישנה.

אותה נגיעה באיבר מיני לא פסקה

וכ"כ פחדתי שלא לצחוק מהדיגדוג.

הכל במכוון ,

לחשתי בליבי.

אלוהים פשוט רוצה לגמור עלי,

 כמעט וצחקקתי.

הדיגדוג עלה ועלה עד לבטני,

החל להיות לי יותר מידי לא נעים.

פחדתי שלא לצחוק.

התאפקתי על נפשי לא ידעתי מה לעשות.

 באותו הזמן אותו האיש ,

התקרב אלי ,

ממש קרוב שיכולתי לראות את פניו,

את זיפיו העוקצניים ואת אפו הגס.

פתאום , בלי שום אזהרה מראש,

הוא משך את השמיכה בבת אחת.

 כבר לא יכלתי להכחיש שאני ישנה.

 "מה מה מה? את חושבת שאני מטומתם"

החל לצווח עלי בעוד מפיו ריח של סיגריות.

"למי כבר הלשנת?!" צעק ומשך בשערותיי.

התחלתי לבכות. "איך נכנסת לבית שלי" ניסיתי להגן על עצמי.

"המשטרה בדרך לפה!" שיקרתי.

"אם לא תעזוב תצטער" אמרתי בקול לגלגני אך מפוחד .

אותו הדגדוג חלף לרגע,

ואותו האיש התקרב אלי.

הוא הושיט ידיו ונגע בשדיי.

כמו מתה שכבתי שם,

אפילו לא היה לי את הכוח להתנגד.

ושוב כמו כל לילה,

הורי לא היו בבית,

אחרת מזמן היו בטח עוזרים לי.

קולות של ילדים נרקומנים נשמעו מעבר לחלון,

 אותו האיש הפנה את עורפו אלי

ופתח באגרסיביות רבה את החלון הישן

בחדרי וצעק " בואו למעלה הזמנתי זונה" .

קמתי מהר ורצתי לשירותים,

המקום היחידי בבית שיש בו מפתח.

נכנסתי במהירות בדיוק בשניה שסגרתי את הדלת ,

שמעתי את כל הנרקומנים נכנסים.

נכנסתי לארון מעל המקלחת,

שבדרך כלל אני מאחסנת בו ממתקים.

 ישבתי שם בעודי מחבקת רגליים.

חייגתי בשקט למשטרה ולחשתי "שלום משטרה? אני רפאלה ,

אתם חייבים להגיע דחוף לדירה שלי באשדוד ,

 רחוב הורד האדום ,

איזה מספר? בית? אהה 42 תודה תודה תמהרו בבקשה"

ניתקתי והרגשתי הרבה יותר טוב עם זה.

רגשות אשם כבדים נחתו עלי,

על האונס ברחוב על אותו האיש שנראה כמו סבא שלי שנפטר,

ועל מה שקורה עכשיו בדירה שלי!

שמעתי קולות מתקרבים לאמבטיה,

וביעיטה בדלת.

הצצתי דרך החור הקטן במנעול,

וראיתי שאחד מהנרקומנים הצליח להתפרץ פנימה.

" כווווס ראאבק, אני חייב להשתין"

הוא פשט את בגדיו וכך גם כל שאר האנשים

שהיו איתו בחדר.

הם התחילו להשתין אחד על השני ממש מול עייני ,

כן ילדה בת 12.

סובבתי את ראשי הצידה ,

כל כך נגעלתי.

ניסיתי לאכול משהו מהממתקים שבארון,

באותו הרגע הסתובבתי לאחד הממתקים הרגשתי סדק בארון למטה,

הוא הלך וגדל ,

עד שנפלתי לאמצע הקרב.

נפלתי לבריכת שתן וליותר מעשרים גברים ערומים.

הם מתקרבים אלי, "הצילווווווו!?!?!?"

צעקתי בחוסר תקווה ,

באותה השניה כבר לא הרגשתי כלום,

ולא שמעתי כלום.

"בוא בוא תכניס לה יאלההה כולנו פה רוצים גם" אמר אחד האנשים.

אותו המטריד מהרחוב הסתכל במבט תמוהה מהצד.

לפתע פרצה את דלת ביתי משטרה ,

השוטר התהלך בבית,

 וצעק " לא לזוז" כולם נעמדו בשורה.

"הם שיכורים" אמר השוטר לחברו למשטרה.

"מזה?!?!" הרים השוטר אותי.

"כולם איתי למכונית! עכשיו!"

בעוד אסר את כולם באזיקים.

נישארתי שם לבד על הרצפה.

הדלת נתרקה והפנתי את ראשי אל החלון,

והבחנתי בדמות של האיש שנראה כמו סבא שלי,

יושב ומחייך לו סתם כך ,

בפנים מזמינות לחיבוק.

השעה הייתה 6 בבוקר.