קשה לנסות לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
הפסנתר, המשפחה, החבר, החברות, העבודה.........
צריך לעשות הכל תמיד. לא לוותר על כלום... ועדיין... לא להישבר!
אז קשה לי.
אני מאבדת את עצמי בתוך הכאוס הזה.
כבר לא קוראת ספרים. לא שומעת מוזיקה חדשה.
שוכחת להתאמן. לא מספיקה להוציא את הכלבה.
לא מוצאת זמן פנאי אלא אם כן הוא מתוכנן מראש.
הכל צריך להיות בזמן. ואם יש משהו אחד קטן שלא מסתדר אז זה הורס את כל השבוע.
ולפעמים אני פשוט נשברת. אני רבה עם אנשים כתוצאה מתסכול עצמי. חושבת מחשבות לא רצויות.
ורק אחרי שאני טועה בכל מובן אפשרי מנסה לתקן. ואז אני אומרת לעצמי - למה לעזאזל עשית את זה???? ואני מנסה למצוא תשובות כלשהן. ולפעמים נח להאשים את ההורמונים של הגלולות אבל זה לא זה. זאת אני. ואני מנסה להוביל את עצמי למקום טוב יותר. של נפש שלווה.
קצת פחות עבודה. יותר חברות יותר משפחה. יותר פסנתר - לסיים את השנה הזאת כמו שצריך, בהופעה מרשימה.
וככה לאט לאט הזמן שלי יסתדר. ומבלי לשים לב יגיע אוקטובר. צבא.
אז אני מאחלת לעצמי בפעם המיליון למצוא את עצמי בכאוס. לאזן את האהבות שלי. למצוא לכולן זמן. לא לוותר על כלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
clavir
