טוב, אפשר לקרוא לי לפעמים נאיבית. אני אומר גם לעיתים שטחית.

לפעמים יש שיר שאני שומעת רבע מילה שלו ברדיו, ופתאום אני קולטת שאף פעם לא הקשבתי למילים. גם לא באותו רגע שהוא היה ברדיו. ואז אני רצה אצה לבדוק. בד"כ זה משהו שבאמת מדבר אליי.

במקרה הזה, אפילו הוא לא היה ברדיו. פשוט הוא התחיל להתנגן לו בראשי. כמובן שבאתי לבדוק (בעודי מסדרת קלות את חדרי. זה הרי אף פעם לא ייגמר... :) ).

קבלו אותה,

יהודית רביץ - משנה לשנה

משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
מעונה לעונה אני מתקלפת
מסירה את כסותי הישנה
מקפלת אותה בפינה ומסתכלת

מציצה בתהום שמעבר לדלת
כבר לא כל כך נבהלת
מביטה ברקיעים שמעליי
זו עדיין אותה התכלת

משנה לשנה אני הולכת ונרגעת
כמו צידפה לבנה אני מתבקעת
משילה קליפתי הישנה
אוספת אותה בפינה ומסתכלת

את קמט הצחוק בעינני מקבלת
המראה מתרגלת
שערה של כסף או אולי זהב
על ראשי מסתלסלת

אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת

משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שיכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת

מבקשת רק טוב, משתדלת
לא לדרוך על יבלת
אוּ - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב

אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת

משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
משנה לשנה הולכת ונרגעת