ונגיד ויקום אדם שיאמר "אני עולם ומלואו, איני צריך אחר",

הרי הוא יוצא כנגד האמירה "האדם הוא יצור חברתי",

ואיפה זה שם אותו בחברתינו?

ובאיזו זכות יקום ויאמר "איני זקוק לכם" ? כי אז ינודה הוא.

ואז - אילו קשרים יהיו לו ? בשביל מה ליצור קשרים, אם הוא עצמו עולם ומלואו ?

ואולי לא יהיו אלו קשרים, אלא תחלופות ? (מלשון חָלף (כמו "חלף עם הרוח") לא תחלופה)

אנשים באים, והולכים, נוגעים, מרגשים, מאכזבים, אבל הוא יישאר הוא, כי כבר אינו קשור בקשר, אלא חווה.

ואולי זה העניין ?

איננו אמורים להיות קשורים לדבר. מושפעים מדבר. (ואולי על זה נאמר "אם אין אני לי, מי לי" ?)

*הרהור בעקבות קריאת מספר משפטים בספר, האומרים כי האדם עצמו הוא עולם ומלואו, ומוסיפים ואומרים כי כל השאר אשליה. האדם עצמו הוא היחיד שיכול לשנות את דרכיו. ואני דמיינתי לי, שאולי באמת לכל אחד יש את עצמו בלבד, וכל השאר באים ללמד אותו משהו על עצמו. כמו הסרט הזה, נו, עם איך קוראים לו...