לפני שאני מתחילה לכתוב כאן, אני רוצה שתדעו שזה לא פוסט דכאוני וצומי אלא סתם התפרקות של הזמן האחרון..[שבטח אני כבר מחר אצטער שכתבתי את כל זה]...

התקופה האחרונה שעברה עליי הייתה פשוט סיוט. כל יום הייתי יושבת בחדר ובוכה פשוט שעות..

זה אולי נשמע פלצני אבל אני מרגישה לגמרי ריקה, מבפנים בעיקר- כאילו לא נשאר לי כלום. אין לי סיבה לחייך, לצחוק, לכעוס. אבל גם מבחוץ- אני כבר לא מטפחת את עצמי כמו פעם. לא משקיעה, לא מתאפרת (וגם אם כן, זה בעיקר המון המון שחור מסביב לעיניים, בשביל להוסיף קצת צבע לכל הגועל שיש מתחת..)

אני מרגישה מכוערת כל כך..ואני לא אומרת את זה בשביל מחמאות בתגובות, ממש לא. כדאי שאפילו לא תגיבו בכלל..

בכל פעם שאני מנסה לצאת מזה ולחייך, ובאמת שהולך לי. כשאני חושבת שהתקופה המזדיינת הזאת נגמרה- אני תמיד חוזרת לנקודת ההתחלה. לחור הזה, שאין למי לפנות, אין מה לעשות, אין כלום פשוט.

והחדר שלי..אתם לא מבינים באיזה מצב החדר שלי נמצא. לכל מי שמכיר אותי, יודע שהחדר שלי הוא המקום שהכי נוח לי בו בעולם. אני תמיד שומרת שיהיה מסודר, שיהיה נקי, שיהיה כיף להיות בו. המקום היחיד שאני באמת מרגישה שהוא שלי, רק שלי- נראה כמו טינופת אחת גדולה. מבולגן, מלוכלך, מגעיל, חנוק.

בדיוק כמוני...:\

כבר כמה חודשים שלא ייצא לי לחייך. אבל לחייך באמת..לצחוק עד שכואבת הבטן..

כל החיוכים שלי בזמן האחרון, אחד אחד, מזוייפים..

שום דבר כבר לא מרגש אותי, כלום לא מעניין אותי. פעם ריקוד היה הדבר שהייתי יכולה לברוח אליו, שבו תמיד אני ארגיש טוב, מן שחרור והקלה כזאת. אבל אפילו בזה- אני פתאום מרגישה כל כך גרועה. שום תנועה לא יוצאת לי. זה כבר לא מספק אותי כמו פעם.

אני מרגישה שנשארתי ממש לבד..בבקשה אל תבואו אליי אח''כ עם "זה לא נכון, אני פה" וכל החרא הזה. כי אפחד לא היה פה איתי כשבאמת הייתי צריכה את זה [חוץ משתי בנות שהכי חשובות לי בעולם]..

וגם אל תבואו לעשות איתי שיחות נפש על המצב, כי נשבר לי מזה. באמת. אין לי מה להגיד לכם. ואני גם לא צריכה את זה. אני כבר מאחורי זה..עברתי את התקופה הזאת. והיא לימדה אותי המון..הבנתי שיש אנשים שהם לא שחשבתי, שיש יותר מדיי אנשים צבועים בעולם הזה (כולל אותי). ראיתי צדדים אחרים של ילדים, שלא ידעתי שהם קיימים בכלל.ופשוט חבל לי לחשוב שכל הזמן הזה חייתי בתוך בועה שהכל טוב ויפה..

אני לא רוצה לסיים את הפוסט הזה בכזאת גישה..אז נסיים בנימה קצת יותר אופטימית- צ=ר=ע=ה!

פשוט אחת המסיבות..לא חשבתי שאני אהנה מזה כל כך..היה פשוט כ-י-ף..

המועדון היה מדהים, המוזיקה הייתה מעולה, האנשים היו פשוט נשמות אחד אחד. היה כל כך כיף לרקוד, להשתגע ולשכוח מהכל..(גם אם כל שנייה בא לך איזה מישהו מכוער שנצמד אלייך מאחורה ומתחיל למזמז לך תתחת..XD)

אח''כ הלכתי לישון אצל שקד המדהימה שלי:] והיה כזה כיףף=] אני 3> אותך...

אזהווו...רק להזכיר שתקופת הדיכאון כבר מאחוריי..ועכשיו אני מישהי חדשה..[לא יודעת אם שונה ממה שהייתי לפני אבל רואה את העולם בצורה אחרת לגמרי..] ששמה על כולכם 3====> אחד גדול=P

שי 3>