התייאשתי.
לפני חודשיים אמרתי בביטחון מוחלט ופחדים.. שהולכת להיות תקופה לא טובה.
וכמו כל דבר.
התחיל טוב , נגמר רע.
יש לי שריטה.. לרצות את כולם ואז לרצות את עצמי.
בחודשיים האחרונים דברים התחילו להשתנות.
אני עדיין לא יודעת מה הסיבה שגמרה לי להפוך לכזאת, אבל אני לא מי שהייתי לפני חודשיים.
התחלתי [מסתבר] להתנהג באגואיסטיות, בחוסר התחשבות.
עשיתי מה שרציתי, בלי לחשוב פעמיים.
לא ראיתי את ההתנהגות הזאת עד שהתחילו להגיע התלונות.
את השתנת, ממתי את מתנהגת ככה.
ממתי את אגואסיטיות וחושבת רק על עצמך.
את לא מזמינה לשום מקום, לא מודיעה.
לא מספרת כלום.
נמאס לי מהתלונות האלה.
תקופה שלמה שעשיתי מה שרציתי..
מי שהיה בראש העדיפויות הוא אני, ולא אחרים.
זאת לא אני, לא ככה אנשים מכירים אותי.
אז כן, השתנתי.
לא רוצה להמשיך במצב הזה, לא טוב לי בו.
נמאס לי כל יום להתעצבן על עצמי מחדש וכל יום שעובר לנסות להבין מה כלכך משפיע עלי.
וזה פשוט לא נגמר.. ואני לא מצליחה להבין למה כל הזמן אני מקבלת תלונות ולא אחרים.
מה עשיתי כלכך רע?
למה אני לא יכולה להתלונן על דברים שמציקים לי.
נמאס לי להיות כזאת ונמאס לי להיות מי שהייתי.
כבר לא מוצאת את עצמי.
נמאס לי לנסות לרצות את כולם, ולהתפשר על דברים.
אבל גם נמאס לי לשמוע תלונות על דברים שאני עושה.
לא מצליחה למצוא פתרון.
למרות הכל, הופתעתי.
הבן אדם שחשבתי שכל כך לא אכפת לו ממני, ושאני לא חשובה לו.
הפתיע אותי, ולטובה.
לפחות יצא משהו טוב מכל התקופה הזאת.