לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Whatever



כינוי:  Jean DiMaggio

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2009

צרות של נשים


אני כלל לא בפוקוס היום, אז אם גיבוב המילים שיצא לי פה יצא שטותי ולא הגיוני להחריד - עמכם הסליחה.

עכשיו הגיע הזמן להסביר למה אני לא בפוקוס היום:
השכבה שלי היום יוצאת לטיולון קטן בן יום וחצי ואני לא לקחתי בו חלק בגלל בעיה נשית מס' 1 שאדון בה היום בפוסט זה: המחזור. טוב, למען האמת לא אדון בזה, כי באמת שאין לי כח. אבל הנה, ציינתי את הבעיה בגללה לא יצאתי.
זה אמנם לא מעניין אף אחד אבל זה הבלוג שלייייייייייי!

אז קמתי היום בשעה 7:20, כהרגלי. כלומר, מבחינתי הייתי קמה גם ב-20:00, אבל שעוני הביולוגי ההו כה לא דייקן התרגל כבר לשעות בהן אני אמורה לקום לבית הספר.
שעוני עושה את עבודתו נאמנה דווקא היום - כשאני לא הולכת לבית הספר, אבל מאחר להעיר אותי בימים רגילים.
ואם תשאלו "אז מדוע את לא שמה שעון מעורר? שכל." אגיד שאני כן שמה אותו! אבל מכבה אותו וחוזרת לישון, ואז יוצא שאני קמה רק 10 דקות לפני שהאוטובוס אמור להגיע ומרב לחץ וחרדה [יש לי פחד מאיחורים], יוצא שאני שוכחת לשים את המפתחות בתיק, ויוצא שאני גם כמעט נדרסת.

טוב, אז היום הוא לא יום שיגרתי וכל יום שהוא לא שגרתי גורם לי להיות לא מפוקסת, להלחץ ובעיקר לחפור ולדבר שטויות. כמו עכשיו, למשל.
ובכן, היה לי כל כך משעמם היום בבית [אפילו התאמצתי לעשות את העבודה שהמזכירה של בית הספר נתנה לי לעשות - עבודה שילדים שלא יוצאים לטיול צריכים לעשות]. אבל אז נתקעתי בשאלה השלישית, נכנסתי לפייסבוק, הקשבתי לשירים של בסי סמית' וזנחתי את זה לגמרי.
אחר כך, כלומר, לפני דקות אחדות, נכנסתי לצ'אט שמקשר אותך לאנשים זרים מכל רחבי העולם, שכל מה שאתה יודע על הזר שמקושר אליך בצ'אט אחד על אחד הוא... כלום, בעצם.
יצא לי להתכתב שם עם המון אנשים תמוהים - כמו אחד שהתחיל לדבר איתי בפורטוגזית אחרי שאמרתי לו שאני מישראל, אחד שקילל אותי בגרמנית, ורבים שסתם ניתקו את השיחה אחרי שכתבתי להם את המילה המזוויעה שלבטח תפגע בכל אחד שהיא רק תהיה מכוונת אליו: "היי!".

לפני דקות אחדות יצא לי להתכתב עם ילדה דנית, בערך בגילי. התחלנו שיחה תמימה על מזג האוויר בדנמרק בהשוואה למזג האוויר בישראל ואז הגענו לסוגיית הקיץ.
"יש כאן הרבה ילדות שהולכות עם בגדים מאוד קצרים בקיץ, הן כמעט ערומות!" כך אמרתי לה אחרי ששאלה אותי איך אני מסוגלת ללבוש בגדים בחום המזוויע בקיץ  ארצישראלי.
היא ענתה לי שאצלם בקיץ לובשים ביקיני. לא שאלתי אותה את זה אבל; איך הן יכולות ללבוש ביקיני בקור המזוויע של הקיץ הארצידני?!
טוב, אמרתי לה שאני שונאת ללבוש ביקיני. לא אכפת לי ללבוש בגד ים שלם [זאת אומרת, כן, הייתי מעדיפה לשחות בבריכה עם בגדיי היום יומיים אם זה לא היה נראה מוזר. אבל אני מוזרה וכולם מסתכלים עליי כאילו נפלתי ממאדים גם ככה, אז אני לא חושבת שזה באמת משנה].
ואז הגיעה שאלה שדי הפתיעה אותי: אם אני מהמדינות האלה שמחתנים מראש בנות ישר אחרי שהן נולדות.
או שהיא לא שמעה על ישראל מימיה, או שהיא חשבה ככה בגלל שאני לא אוהבת ללבוש בגד ים.
למה לעזאזל היא הגיעה למסקנה הזאת? לא רק השמרניים ביותר לא לובשים בגד ים, אלא גם אנשים עם בעיה של דימוי והערכה עצמית! כמוני, למשל.
 אחר כך היא שאלה אותי "מה את חושבת על זה?" ובחיי שלא הבנתי למה או על מה היא שאלה אותי "מה אני חושבת על זה". אם התכוונת לשאלה שלך, אז אני חושבת שאת די סתומה.

טוב די, כואבת לי העין, לא הייתה פואנטה לפוסט הזה אבל לפחות יש לי תירוצים!
ביי.
נכתב על ידי Jean DiMaggio , 24/9/2009 16:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה לעשות?


בצער רב אני מודיעה על סיום תקופת הבטלה שלי והחזרה הנוראית לשגרת הלימודים המשעממת. [טוב, לא רק שלי. אבל כזאת אני, אגוצנטרית].
אמנם כבר מזמן הפסקתי להתרגש מהחזרה ללימודים אחרי החופש, אבל מסיבה לא מוסברת קמתי היום באמת מוקדם ואפילו הספקתי לאכול ארוחת בוקר כמו בן אדם ממוצע [!] ואפילו לקרוא עיתון [!!!]
סתם נו, זה לא שבאמת יש לי כל כך הרבה סידורים בבוקר. לצערי הרב מטבעי אני עצלנית לא קטנה ולכן "יוצא" שאני קמה בדרך כלל כ-10 דק' לפני בוא האוטובוס.
אגיד שהיום היה יום מרגש, כיפי, שהיה נחמד לראות את כולם אחרי חודשיים אבל אז אשקר.

הלכנו לאמפי ה"מאוד נקי ומסודר" והתיישבנו על הכיסאות ה"נוחים" משהו, ישבנו ככה בערך שעה, כמעט נרדמים מכל הנאומים המוכנים של התלמידים, המורים ואיזה אבא של תלמידה. מסוג הנאומים האלה והמשפטים שחייבים להגיד בפתחה של שנה חדשה או... משהו כזה.
אותו אוסף של קלישאות חבוטות שמברברים בטקסים האלה בכל שנה ועוד תוספת של שירים [שלפחות הוסיפו איזו... אווירה לטקס המשעמם ביקום].

כשהיינו בכיתה, הרגשתי כמו אחת שעולה לכיתה א'. לא פחות. ביקשו מאיתנו לסדר את הכיסאות במעגל [מה לעזא...?], ולא רק זה, גם חילקו לנו את הדף הנורא של "מה הציפיות שלנו מבית הספר בשנה הזאת?" [שיפסיקו להתייחס אלינו כמו אל ילדים בכיתה א', כמו עכשיו, למשל!]
"מה הציפיות שלנו מהמורים?" [שילמדו את החומר בצורה נורמלית ומעניינת, למען השם!]
וגם "מה הציפיות שלי מעצמי בשנה הזאת?" [עזבו אותי באמשלכם!]

אחר כך היועצת שלנו נכנסה, ברכה אותנו בברכת "שנת לימודים פורייה ומוצלחת", אמרה כמה אנחנו כיתה טובה וכמה כיף להכנס אלינו לכיתה כי יש בה אווירה נחמדה וכיפית [אה - הא].
ואז היה "שיעור אזרחות" עם מורה שמדבר די מוזר, וגם הוא הזכיר לנו ש"אנחנו מתחילים מ-100" [כן, יופי]. וש"מ-100 אפשר רק לרדת. לכן למדו טוב כדי להיות תלמידים טובים!" [מה שתגיד].

אני באמת לא יודעת למה היום הראשון של בית ספר אמור תמיד להיות משעמם, קלישאתי ובמיוחד, חסר תועלת. 

אז מה הציפיות שלכם מהשנה החדשה? טוב, זה באמת לא מעניין אותי, ואני בטוחה גם שזה לא מעניין את המחנכת שלי.

נכתב על ידי Jean DiMaggio , 1/9/2009 14:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJean DiMaggio אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jean DiMaggio ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)