אמנם כבר מזמן הפסקתי להתרגש מהחזרה ללימודים אחרי החופש, אבל מסיבה לא מוסברת קמתי היום באמת מוקדם ואפילו הספקתי לאכול ארוחת בוקר כמו בן אדם ממוצע [!] ואפילו לקרוא עיתון [!!!]
סתם נו, זה לא שבאמת יש לי כל כך הרבה סידורים בבוקר. לצערי הרב מטבעי אני עצלנית לא קטנה ולכן "יוצא" שאני קמה בדרך כלל כ-10 דק' לפני בוא האוטובוס.
אגיד שהיום היה יום מרגש, כיפי, שהיה נחמד לראות את כולם אחרי חודשיים אבל אז אשקר.
הלכנו לאמפי ה"מאוד נקי ומסודר" והתיישבנו על הכיסאות ה"נוחים" משהו, ישבנו ככה בערך שעה, כמעט נרדמים מכל הנאומים המוכנים של התלמידים, המורים ואיזה אבא של תלמידה. מסוג הנאומים האלה והמשפטים שחייבים להגיד בפתחה של שנה חדשה או... משהו כזה.
אותו אוסף של קלישאות חבוטות שמברברים בטקסים האלה בכל שנה ועוד תוספת של שירים [שלפחות הוסיפו איזו... אווירה לטקס המשעמם ביקום].
כשהיינו בכיתה, הרגשתי כמו אחת שעולה לכיתה א'. לא פחות. ביקשו מאיתנו לסדר את הכיסאות במעגל [מה לעזא...?], ולא רק זה, גם חילקו לנו את הדף הנורא של "מה הציפיות שלנו מבית הספר בשנה הזאת?" [שיפסיקו להתייחס אלינו כמו אל ילדים בכיתה א', כמו עכשיו, למשל!]
"מה הציפיות שלנו מהמורים?" [שילמדו את החומר בצורה נורמלית ומעניינת, למען השם!]
וגם "מה הציפיות שלי מעצמי בשנה הזאת?" [עזבו אותי באמשלכם!]
אחר כך היועצת שלנו נכנסה, ברכה אותנו בברכת "שנת לימודים פורייה ומוצלחת", אמרה כמה אנחנו כיתה טובה וכמה כיף להכנס אלינו לכיתה כי יש בה אווירה נחמדה וכיפית [אה - הא].
ואז היה "שיעור אזרחות" עם מורה שמדבר די מוזר, וגם הוא הזכיר לנו ש"אנחנו מתחילים מ-100" [כן, יופי]. וש"מ-100 אפשר רק לרדת. לכן למדו טוב כדי להיות תלמידים טובים!" [מה שתגיד].
אני באמת לא יודעת למה היום הראשון של בית ספר אמור תמיד להיות משעמם, קלישאתי ובמיוחד, חסר תועלת.
אז מה הציפיות שלכם מהשנה החדשה? טוב, זה באמת לא מעניין אותי, ואני בטוחה גם שזה לא מעניין את המחנכת שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
