תמיד התחברתי לשירי זיכרון..
לא יודעת למה.

אנשים תולים תקוות ברומנטיקה,
"אם יהיה לי בן זוג אהיה מאושרת יותר"
מוצאת את עצמי נואשת לאהבה
אבל אולי אין טעם לרמנטקן כל דבר,
אם אוהב את עצמי
מישהו כבר יבוא
ולמה אני צריכה שמישהו יבוא?
מה רע לי לבד..

"לא טוב היות האדם לבדו"
זה גם נכון..
אבל למה דווקא בן זוג?
מי אמר שזה הפיתרון לכל?

קודם כל תשני מה שאת רוצה לשנות בעצמך
פיזית ומנטלית,
אם זה להרזות קצת
או להיות שמחה יותר..