"במחנה" מזמין אתכם, חיילות וחיילים בשירות חובה, לשים סוף לסיפור. לפניכם שלוש פתיחות לסיפורים קצרים, המתפרסמות לראשונה - כל שעליכם לעשות הוא לשלב עטים עם הסופרים מבית "כתר", לבחור סיפור אחד, להמשיך את העלילה בתוספת 400 עד 500 מילה משלכם – ולשלוח אלינו אל [email protected]
הסיפורים הנבחרים יזכו את כותביהם בפרסים שיוענקו להם על-ידי קצין החינוך והנוער הראשי. פרס ראשון: 1,200 ש"ח לרכישת ספרים ברשת סטימצקי # פרס שני: 800 ש"ח # פרס שלישי: 500 ש"ח
חיילים כותבים בחובה ובקבע מוזמנים גם לשלוח יצירות מקוריות פרי עטם. שירים וסיפורים שאורכם עד 800 מילה יש לשלוח אל [email protected]
הסופים לסיפורים והיצירות המקוריות יראו אור במוסף מיוחד לסיפורת ולשירה מאת חיילים, שיפורסם בחג הסוכות. את הקטעים יש להגיש לא יאוחר מ-10.9.09. ניתן לשלוח גם לכתובת דוא"ל צבאי (במחנה/מפקד ועורך ראשי) או למערכת "במחנה" (דרך מנחם בגין 74, ת"א, ד"צ 01013).
"חיילים כותבים"
בתחבולות תעשה לך
יותם טולוב
היה לנו הסכם. אני הייתי דואג לו למניין למנחה וערבית והוא, על כל יהודי שהבאתי, היה נותן לי עשרה שקלים. הוא החזיק בתוך בניין מגורים בקריית משה בית כנסת טורקי קטן. ללא מזגנים. ללא כיבוד. עם כל מיני 'פתח אליהו' שלא אומרים בשום מקום אחר. ובעיקר, הדוד חיים היה מתעקש לומר דבר-תורה בין מנחה לערבית. הוא דיבר תמיד או על אחרית הימים או על שמירת העיניים ותוך כדי היה מלכלך על כולם; על הטמבלים מועדת תכנון ובניה, על הפקחים רודפי הבצע, ועל בית הכנסת המתחרה, 'מעשה ניסים', שגונב לו קליינטורה. בסוף דבריו, כשהיה מסמן לי, הייתי עובר עם קופת צדקה ואוסף כסף לעמותת 'נדבוֹת פי' שלו. מכל הסיבות האלו, מי שבטעות נקלע לבית הכנסת דאג שלא לחזור, מה שלא הקל על העבודה שלי. אולי הייתי צריך לדרוש ממנו יותר פֶּר ראש, אבל הייתי בן שתים עשרה, והרווחתי הרבה יותר מכל ילד אחר בשכונה. 'בתחבולות תעשה לך מלחמה', היה אומר כשהייתי חוזר מהרחוב בידיים ריקות. ותחבולות עשיתי. הבטחתי לאנשים שהם עשׂיריים למניין. שיש אזכרה ליהודי קדוש. שנתפלל קצר. ברוך השם, לא עבר עלינו יום בלי מניין. עד שיום אחד, דווקא ביום שהדוד חיים היה באמת צריך את המניין, קרה מה שקרה.
יותם טולוב – עורך דין וסופר. רומן ביכוריו, "זה שמחכה", יצא השנה לאור בהוצאת "כתר". עובד כעורך דין בעמותת "בזכות", שמטפלת בזכויות אנשים בעלי מוגבלויות.
*
גבינות
אילן שיינפלד
הוא מבקר בבית של חמוטל. יש להם שם ארונות מטבח מדהימים. המטבח שלה נראה כמו מזווה ענק, שיש בו רשת צפופה של מדפי מטבח, כוורת עץ כהה, המכסה על כל הקירות מסביב. בכל תא ישנו מעדן מיוחד. גבינות מיושנות, סרדינים, ביצי דגים, פטריות כמהין, קוויאר שחור וקוויאר אדום, רטבים, חלום של ממש.
חמוטל מזמינה אותו פנימה לבחור לו ארוחת בוקר. הוא המום מן המלאי. רק גבינות צהובות קשות יש להם שם איזה עשר. עשרה סוגים של גבינה קשה, עשרה חריצי גבינה צהובה, כל אחד בריח, במרקם ובטעם אחר.
היא רואה את ההלם שלו ומצטחקת.
"קח צלחת," היא אומרת ומושיטה לו צלוחית, "ותבחר."
הוא מצטנע מול השפע הזה, ומגרד לו, בסכין גבינות מיוחד, מחריץ גבינה שצבעו ענברי, צהוב וכהה, וריחו ממלא את החך, שתיים-שלוש פרוסות דקיקות של גבינה צהובה. הוא שם אותן בצלחת על פרוסת לחם משובח, העשוי מקמח טחון ביד, שרואים בו את גרגרי החיטה ואת הסיבים.
הוא יוצא מן המטבח אל הווילה רחבת הידיים שהיא גרה בה. הבית כולו שטוף בשמש בוקר. בידו צלחת עניים קטנה, ובה פרוסה אחת ועליה שלוש שכבות דקות של גבינה צהובה.
אילן שיינפלד - סופר ומשורר, מחזאי ותסריטאי. מחבר "מעשה בטבעת" ("כתר"). פרסם שמונה ספרי שירה, חמישה ספרי ילדים, שני ספרי הדרכה לכותבים ושלושה רומנים.
*
המתת חסד
סוזן אדם
אלכס פרץ אל החדר, טרק את הדלת והתאבן על מקומו. עיניו האדומות והלחות היו שקועות בשני שקים אפורים של עייפות. הוא ניעור מקיפאונו וקנח את חוטמו בשרוול חולצתו. "אתה מת, אדוני." אמר והשתנק. "חשבת שלא אבוא? טסתי לכאן להדליק נר זיכרון בתוך ראשך, שיאיר לנו קצת את דפנות נשמתך האפלה."
בן, ששכב על הספה, הניח את העיתון מידו, התיישב, שילב והידק אצבעותיו עד שהלבינו. פניו נשארו חתומים. הוא אמר, "אלכס, שב בבקשה. מה תשתה?".
"הו, פתאום אתה כה אדיב ומנומס." הוא היה על-סף דמעות, "דבר, בן, עכשיו!"
"אלכס, תירגע בבקשה."
"אני רגוע! באתי רק לבקור נימוסין. יש לך כאן יופי של עיצוב פנים. אולי נצא למרפסת לשתות כוסית יין, כמו פעם? האוויר נעים בקומה שלושים, קרוב לשמיים, רגוע. גם היא כבר נחה בשלווה על משכבה."
"אבל מה חשבת, אלכס?!"
"חשבתי שאסור לך להתערב. אמרתי לך, הזהרתי אותך, אל תתערב!"
בן עיסה את רקותיו בקצות אצבעותיו ואמר בכובד ראש, "אל תיתמם אלכס, כל זה התחיל הרבה לפני שהתערבתי".
סוזן אדם – סופרת ומאיירת. נולדה ברומניה ועלתה ארצה בגיל עשר. שלושת ספריה – "כביסה", "מיהמיה" ו"אמא של ג'ניס" ("כתר") – היו לרבי מכר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: