טל יניב וחיות אחרות

רוני חרש הסתכל באדם מניף מקל

מול אשה אחת שרנה, זמר סולו בסופרנה.

אמא, למה זה הדוד, המניף מקל או זרד, מאיים בו על הגברת?

הס! היסתה אותו האם, הוא איננו מאיים!

אך הקט שאל בפחד: אז מדוע היא צורחת?

חנניה רייכמן, צרור הומור לצעיר הדור

גילוי ראשון: למרות שאינני מנצח במקצועי, יצא לי להניף שרביט פה ושם. אחת הפעמים הזכורות לי לטובה, היא כשעיבדתי וניצחתי על כלי הקשת בדואט "זה כל הקסם" של נמרוד לב ואורלי פרל. את תפקידי הכינורות בשיר הזה ובשירים נוספים באלבום הבכורה של לב, הגיתי ושירבטתי בעצמי, תחת הפקתו המוסיקלית של חמי רודנר ותמיכתו של נמרוד לב. באולפן ההקלטות איימתי על הנגניות החביבות, שמאז עשו חייל רב ממני במוסיקה, עם מקל או זרד, מי זוכר, אני רק זוכר שזה היה כיף גדול.

גילוי שני: איתי טלגם ואני מכירים איש את רעהו זה מכבר. את התמונות בהן אני מצולם, כאן בתחתית הפוסט, איתי צילם בעת ביקור משותף של שנינו בגרמניה, במסגרת כנס בו השתתפנו. מה שאומר שבנוסף למעלותיו כמנצח ומרצה נהדר, איתי הוא גם צלם לא רע בכלל.

ולשאלה המתבקשת - איזה מנצח אני? לפעמים אני ריקרדו מוטי הקפוץ, לפעמים ריכארד שטראוס החסכן, כרגע אני מנסה להיות קצת הרברט פון קאראיאן הפיוטי, הייתי רוצה שיחשבו עלי בתור קרלוס קלייבר המאפשר ושיאהבו אותי כמו את לני ברנשטיין האבהי.

אלא שבסוף היום אני בקושי מצליח לרעות את עדר הפרפרים הזה שנקרא חיים. אני מעדיף להשאיר את הניצוח למומחים. כשממש נחה עלי דעתי אני מתרחץ, מתלבש יפה ומגיע לקונצרט כדי להנות, גם אם הזמרת צורחת קצת יותר מדי. בכל זאת הוא מאיים עליה עם מקל.

בתמונות: הכותב. צילום: איתי טלגם.