טל יניב וחיות אחרות

בפוסט הקודם התכתבתי עם ילדת פלא. בפוסט הזה אתכתב עם קשישי פלא. דן ביוטנר, בהרצאתו בטד, בודק קבוצות אוכלוסין הניחנות בתוחלת חיים גבוהה, מגלה עובדות ומפריך מיתוסים: כן, תוחלת חיים גבוהה קשורה לתפריט, לפעילות גופנית ולשלווה נפשית. אבל את הטבע אי אפשר לרמות – דיאטה מהספר, פעילות גופנית כפויה ושלווה מדומה אינן תחליף לאורח חיים בריא ונוקשה, כזה שמתחיל ונגמר בחברה הומוגנית, סגורה ותומכת, כמו אותן קבוצות המוצגות בהרצאה.

החלק המרתק הוא סיפוריהם הקטנים והמופלאים של קשישי הפלא: בני מאה מלאי חיות, פעילים ובריאים. אודה – שמטתי לסת אל מול אלסוורת ווראם שבגילו המופלג עדיין עוסק בפרקטיקה רפואית ובעבודת כפיים. נדהמתי מחיוניותה של מארג' דטון, בת 104, מתנדבת בקהילה ונהגת שודים לעת מצוא. אבל משהו הציק לי. פתאום הרגשתי כמי שצופה בילד פלא – הרי הם יוצאים מהכלל שמעידים על הכלל. לרובנו יש סיכוי קלוש להגיע לגיל המופלג הזה. רבים מאיתנו ינשרו שנים רבות לפני גיל מאה עקב מחלות לב וסרטן. אלו מאיתנו שיחגגו את ימי ההולדת המופלגים, עלולים לעשות זאת אגב העדר יכולת מוטורית, שכלית וגופנית, נתמכים ונסעדים בשנותיהם האחרונות. האדם הצעיר והבריא מעוניין להזדקן כמו אלסוורת ווראם ומארג' דטון אך להמשיך לחיות את הרגע במלוא הנוחות שהוא רגיל אליה: לחטוא בשתיה, בארוחות שחיתות ובצריכת סמים פה ושם. גם אם יחשוב על המחר וינסה לאמץ אורח חיים בריא, הסיכויים שלו להתמיד ולהגיע לשיבה טובה וחיונית קלושים, מפני שהוא חי בחברה אחרת, נהנתנית. היקומים שלי ושל האדוונטיסטים או תושבי אוקינאווה – לעולם לא יפגשו.

אך רוחי נשארת מרוממת. מההרצאה של דן ביוטנר למדתי דבר חשוב שאינו קשור לגיל. למדתי מה שכולנו יודעים – את חשיבותם של חברים בריאים ותומכים. אני נזכר בשעותיה הקשות של גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים: משה דיין חזר מהחזית בפנים נפולות והחל לתכנן את מהלך הנסיגה, כשהוא משותק מאימה. גולדה מאיר, לעומתו, שמרה על קור רוח, הסתירה את המרה השחורה של דיין מעיני הציבור והצליחה לבלום את תכניותיו. במקומן היא אימצה מהלך התקפי שהביא למפנה במערכה. המשבר היה אותו משבר. העובדות היו ברורות לכולם. מדוע, אם כן, גולדה שמרה על אופטימיות והצליחה לכופף את דיין – המצביא המקצוען? אחת הסיבות האפשריות היא, שבעוד דיין היה בעל אופי מנוכר לסביבתו, זאב בודד ומיזנטרופ, גולדה היתה חברותית והקיפה את עצמה בקבוצה תומכת של חברים, לאו דווקא מן המיליה הפוליטי, ובראשם מזכירתה לו קידר. התמיכה הרגשית הזאת העניקה לגולדה את הכח לחשוב באופן חיובי ולהוביל את המשבר לנקודת המפנה.

גולדה נפטרה בגיל שמונים ממחלת סרטן הראות, ממנה סבלה עקב עישון כבד. אך ייתכן שאלמלא היתה מעשנת, בהיותה מוקפת בחבריה הטובים, היתה מגיעה לגיל מופלג יותר.

סיימתי לצפות בוידאו והתחלתי למפות את האנשים הסובבים אותי. שלושה רצי מרתון, אחת צמחונית ושני טבעוניים. למען האיזון – יש לי גם חברים שנהנים מהחיים בעזרת כימיקלים שונים. אז הכל בסדר, אני בחברה טובה. מדיום רייר וערימת צ'יפס בבקשה.