אני שונאת לנסות להיות יפה. המצב הרגיל שלי זה להתבטל בבית ללא חזיה, או לצאת עם פיג'מה החוצה ולשים על זה פליז ענק. בגלל זה אני כל כך שונאת מסיבות - את חייבת להיות יפה. ולהיות יפה דורש הרבה זמן ארגון. (שיער, בגדים, איפור - רק מלחשוב על כל הדברים האלה יחד עושה לי כאב ראש!) הלוואי והייתי יכולה להמציא כישוף שהיה אפשר לשתות אותו או משהו (לשתיה בלבד - אני לא יודעת לבלוע כדורים) והלפוך ליפה ברגע הנוכחי.
החלטנו ללכת אני,גילי ויובל ביחד, כי אנחנו שלושה רווקים לוהטים.
גיא נסע לאילת שלשום, לכן אני נחשבת עד ליום שני כרווקה בודדה ומסכנה. אני לא מאמינה שאני לא הולכת לראות אותו כל כך הרבה זמן, אני משתגעת שאני לא רואה אותו שעה, איך לחמישה ימים שלמים?! הוא גם לא בן אדם של שיחות טלפון. זה מתנהל ככה בטלפון:
"היי"
"היי"
"אוהב אותך ומתגעגע"
"גם אני!"
"ביי"
"ביי"
זה כל כך מדכא. רק המחשבה על כך גורמת לי להזיל דמעה. שני אוהבים צעירים רחוקים אחד מהשני ע"י מרחק רב של מדברים וסופות, בזמן ששניהם מסתכלים על הירח ומדמיינים את בן הזוג לידם מחובק בזרועותם. (זה יהיה קצת מסובך, הממ, הירח מסנוור אותי, יש לי עיינים רגישות)
אתמול הלכתי לישון אצל גילי, והיא הכריחה אותי לצאת עם היזיז הזה שלה ירדן (או מה שזה לא יהיה, היחסים ביניהם מאוד לא ברורים) ועוד כמה אנשים מוזרים ופלצנים שהיא מסתובבת איתם. אני באמת לא מבינה את היחסים שלהם, קודם כל- הוא פשוט בן אדם הזוי שרק החתיכות שלו מפצה על האישיות שלו. וגילי פשוט לא רואה מעבר. (אני מוכרחה להודות שאחרי שירדן הראה לנו את הריבועים שלו עוד שניה התעלפתי, לרגע הרהרתי עם אני רווקה או במערכת יחסים) שנית (יא,שפה גבוהה) - הם די מתאימים, אבל בצורה מוזרה כזו. זה שני מזירויות מסוג שונה מתחברים ויוצא מוזרות שלישית מוזרה. אתמול היה אחד הימים ההזויים שהיו לי בחיים. התחלנו לדבר על דובוני גומי ועל זה שיש באמת אנשי זאב. ועוד איזה חבר של ירדן התווכח איתי על זה שאין אנשי זאב. ברור שיש! זה אנשים מאוד מאוד שעירים שהתפתחו מכלבים במקום מקופים, אני יודעת - איך הוא לעזאזל לא הקשיב לי?! אני חייבת לפתח את התיאוריה הזו.
היום בבוקר הלכתי לקוסמטיקאית שלי כדי להראות נורמאלי למסיבה, כי הגבות שלי התחילו להתחבר בצורה מפחידה וליצור קו. אני שונאת את הקוסמטיקאית שלי. תמיד שאני באה אליה היא מנסה לשכנע אותי להתחיל להוריד שערות בכל הגוף במבטא תימני כבד עם הרבה ח'. אחרי ההורדות ושאני מתווכנת ללכת הביתה חצי צולעת מרוב המשיכות, היא תמיד נוזפת בי שאני פשוט מזלזלת בגוף שלי ושאני נערה יפה ואני לא דוב, והשערות שלי לא צריכות לשמש כפרווה.

אוהבת, חמוטל, שכרגע נרדמה לה הרגל, ומדמיינת שהכאב הבלתי מוסבר הזה ברגל שלה זה שהחבר שלה יושב לה על הרגל. (די! אני בודדה!)