בית חולים לאחרים

היי, כמו שאמרתי אתמול, הפרק מפורסם היום.

לכל פרק יהיה שם, שיתאר אותו קצת...

מקווה שתאהבו.

***

פרק 1- "שונה"

הדס התעוררה מקרן האור שחדרה דרך חלון החדר שבו שהתה.

המקום היה מוכר לה, אך אולי מעייפות, ואולי היא סתם התעצלה לחשוב, היא לא ידעה היכן היא. היא הביטה סביבה, מול מיטתה, בצמוד לקיר שהיה שם נחו שתי מיטות, ובכל מיטה ישנה ילדה, השמיכות הסתירו את פני הילדות והדס לא זיהתה אותן.  תוך ששמעה את נשימותיהן הקצובות, הסיתה את מבטה לעבר הקיר הסמוך למיטתה, היא הביטה בשעון, השעה הייתה 7, 'עוד מוקדם...' חשבה לעצמה, היא שלחה יד לעבר השידה שנחה בצידה האחר של המיטה שלה, לתפוס ממתק קטן ואז לחזור לישון, אך שקית הממתקים שלה לא הייתה שם. 'מוזר..' חשבה לעצמה. היא חזרה לשכב על הגב, ובמוחה רצו אירועי אמש..

***

14 שעות קודם לכן...

"אז זהו, זה כל המוסד שלנו, מה את אומרת, הדס?" שאלה אישה גבוהת קומה את הדס, האישה הייתה רזה, בעלת שיער שחום ארוך ועיניים כחולות נוצצות, היא חיכתה לתשובתה של הדס במתינות ובשקט, כמו שבעלי המקום הורו לה לעשות.

"אני חושבת שהוא בסדר..." מלמלה הדס.

"ואתם, גברת ואדון לבין, מה דעתכם?" האישה הפנתה את מבטה אל הוריה של הדס.

"אני חושב שלהדס יהיה טוב כאן, היא לא תרגיש שונה, נכון מתוקה?" אביה של הדס השיב וליטף את כתפה של הדס.

"ו... אני אראה אתכם רק פעם בשבוע?" דמעות חנקו את גרונה של הדס.

"תשאלי את חני." אמה של הדס הפנתה את מבטה לאישה, שעכשיו הבינה הדס ששמה חני. הדס תלתה בחני מבט שואל.

"תוכלו לבקר מתי שתרצו, אבל מומלץ לא יותר מידי, זה רק יקשה עליה, כך אומרים מומחים, ועכשיו אני אראה לך את החדר והציג בפנייך את השותפות שלך לחדר."

חני חייכה שוב חיוך שנראה להדס מזויף ופתחה את דלת החדר שלידו עמדה. היא הורתה להדס להיכנס, וכשבאו אחריה הוריה של הדס, הסבירה להם שעכשיו הם סיימו את תפקידם ושיחכו כמה דקות בחוץ, כדי שהדס תוכל להיפרד מהם כראוי.

***

"אז את הדס?" שאלה אחת הבנות, היא הייתה שמנה, כמו הדס, בעלת שיער שחור מתולתל שהגיעה כמה סנטימטרים אחרי כתפה ועיניים ירוקות חומות. "כן..." הדס השיבה בחיוך מבויש.

"אני נועה." אמרה אותה ילדה שדיברה קודם לכן.

"ואני תמר, אבל רוב הילדים קוראים לי תמי..." אמרה הילדה השנייה וחייכה לעברה חיוך שחשף שיניים לבנות וישרות. גם תמר הייתה שמנה, מן הסתם, כי אם היא לא הייתה שמנה היא לא הייתה באה למוסד להרזיה לילדים ונוער. לתמר היו עיניי תכלת ושיערה היה חלק, ממש מקלות, בצבע שטני. 'אם היא לא הייתה שמנה, היא בטח הייתה דוגמנית..' חשבה הדס בזמן שהביטה בה.

"טוב..." חני החלה לומר, "הדס, כדאי שתלכי להיפרד מההורים שלך, ואז הבנות יראו לך את החדר. אני אלך, ואם תצטרכי אותי, אני נמצאת בקומת ההנהלה, בחדר 18."

הדס עשתה כדבריה של חני. היא הצביעה על הדלת והבנות, שהבינו את סימניה של הדס, הנהנו בראשן, הדס יצאה מהחדר והלכה להוריה.

***

"אני אוהבת אתכם." הדס חיבקה את הוריה והרטיבה בדמעותיה את חולצותיהם של הוריה. היא התנתקה מהחיבוק החזק ולקחה מידו של אביה את המזוודה שהביאה איתה ונופפה להוריה לשלום.

לאחר שהוריה הלכו היא נשארה במסדרון כמה דקות, כדי לנגב את דמעותיה בטרם יראו אותה נועה ותמר. לאחר שהייתה בטוחה כי פניה אינן אדומות ואין עליה כל סימני בכי, נכנסה לחדר והחלה לדבר עם הבנות.

***

"זאת המיטה שלך," הצביעה תמר על מיטה שהייתה צמודה לקיר שהיה סמוך לדלת הכניסה, מעל המיטה הייתה תמונה של כלבלב.

"אם את לא אוהבת את התמונה, אני אוריד אותה." אמרה נועה ששמה לב למבטה הממושך של הדס בתמונה.

"לא, פשוט הכלב הזה ממש דומה לכלבה שלי..." היא חייכה כשנזכרה ב'סטאר', כלבת דלמטי קטנה וחמודה, שבטח עכשיו מאוד מתגעגעת אליה, אבל גרוע מזה, היא נתונה כעת לחסדיה של זהר, אחותה התאומה.

"טוב..." נועה גלגלה את עיניה, "זה חדר האמבטיה, תניחי פה את כלי האמבטיה שלך, ופה את הסבונים."

"זהו החלוק שלך." תמי הוציאה חלוק מארון שהיה באמבטיה. "זהו בעיקרון, אני חושבת...

אה, כן, זה הארון שלך." תמי יצאה מחדר האמבטיה ופתחה ארון בצבע חום- דובדבן שהיה ליד הדלת.

"תודה..." אמרה הדס וצנחה על המיטה, מיטה לא גדולה במיוחד, אבל סבירה, באותו צבע של הארון ובעלת סדין, כרית ושמיכה בצבעי אדום- לבן. מיטה דיי קשה, כך התברר להדס ששפשפה את גבה.

"אני מניחה שזו השידה שלי..." היא מלמלה.

"כן." השיבה נועה.

"ומה זה?" הדס נגשה לווים שהוצמדו לקיר ונחו ליד חלון, היו שלושה ווים. על אחד נתלתה שמלה קצרה בצבע שני, עם כתפיה אחת ונצנצים רבים עליה, על הוו השני נתלתה שמלת סטרפלס תכולה, ארוכה, גם היא קושטה בנצנצים רבים. על הוו השלישי לא היה כלום.

"זה..." מלמלה נועה, "אלו בגדים במידות קטנות, כפי שאת רואה," היא הורידה את השמלה האדומה מהוו, "השמלה האדומה שלי, והכחולה של תמי. כל ילד שמגיע לפה, לאחר יום נשלח לחדר הלבשה מסוים, בחדר יש שמלות מעצבים כאלו, לבנות, וחליפות מעצבים לבנים..."

"ובעצם כשאת מרזה ומגיעה למידת השמלה, נערך טקס פרידה מיוחד עבורך, שבו את לובשת את השמלה ואחר כך את מקבלת אותה כשאת חוזרת הביתה." השלימה אותה תמר.

"אז בעצם מחר אני אלך לבחור שמלה?" שאלה הדס.

"כן." הנהנו הבנות.

"טוב." הדס חייכה והתיישבה על מיטתה, "למה בעצם באתן לפה?"

"בטח מאותן סיבות שלך," השיבה תמר, "בבית הספר, המשפחה ובעצם כולם, לא קיבלו אותי בגלל איך שאני נראית, אז החלטתי לבוא למוסד להרזיה הזה, אני פה חודשיים וירדתי 10 קילוגרם..."

"כמה שקלת? כמה את שוקלת? מתי תעזבי? כמה את רוצה לשקול?" הדס המתירה עליה מטר של שאלות.

"שקלתי 84 קילוגרם, אני שוקלת 74, בערך... אני אעזוב כשאגיע למשקל שאני רוצה וצריכה להגיע אליו, 59 קילוגרם, בגלל שזה מתאים לגובה שלי, שהוא מטר שבעים."

תמר השיבה על כל שאלותיה של הדס במתינות וברצף, כאילו תוכנתה לעשות זאת.

"ואת, נועה, את..." הדס החלה לומר.

"תחסכי ממני את כל השאלות..." חייכה נועה, "אני שקלתי 75 קילוגרם ואני שוקלת 70 עכשיו, אבל אני צריכה לשקול 50, בגלל שאני דיי נמוכה, אני מטר שישים ואחת.

"ומתי אני אדע כמה אני צריכה לשקול?"

"מחר, לפני שתלכי לבחור שמלה..." ענתה תמר.

"טוב... האמת שאני רעבה, מתי אוכלים?" אמרה הדס...

"אוכלים בשש וחצי בדיוק, אבל אל תתלהבי יותר מידי, כי את יכולה לשכוח מטוסטים, פיצות, לאפות, גלידות וכל דבר אחר דומה..." אמרה נועה בעצב.

"זה בטח לא יהיה כל כך נורא..." אמרה הדס.

***

לאחר שעה ששוחחו השלוש, הן הגיעו לחדר האוכל, שם הוצגה הדס בפני ילדי המכון.

הגיע זמן הגשת האוכל, היא ראתה שבשולחנות הרחוקים כבר הגישו את האוכל, היא לא ראתה מה בדיוק הולך שם, אבל זה לא נראה לה משמח. 'הרבה ירוק...' חשבה לעצמה.

אך כשקיבלה את המנה שלה, לא האמינה שלנגד עיניה היא רואה חביתה קטנה ולידה צלחת גדולה עם סלט, וחצי פרוסת לחם מרוחה גבינה לבנה.

"זה הכול?" היא שאלה את נועה ותמר שישבו מולה.

"מה קרה? לא מספיק לך?" לגלג ילד אחד שישב לידה.

"תסתום ערן!" הגנה תמר על כבודה של הדס, "אתה היית יותר גרוע כשבאת!"

"נגיד..." גיחך ערן.

הדס בחיים לא האמינה שהיא תאכל סלט, כשארוחת הערב שלה לרוב כוללת שני מלווחים עם גבינה שמנה.

למרות זאת הדס אכלה בשקט וניסתה לדמיין שכל גזר או חתיכת עגבנייה הנם ביס מהמלוואח שאוכלת בוודאי זהר, וכמובן שלא משמינה מזה.

***

ארוחת הערב תמה ואחריה הלך כל ילד לחדרו.

"לכי לישון..." נועה המליצה להדס.

"כן, מחר יש לך יום ארוך, קודם השמלה, ואז המדידות, ולאחר מכן ישבצו אותך בכיתת לימוד ואז יש את לוח שיעורי הספורט, שגם אותו צריך להכין לך." הוסיפה תמר בנשימה אחת.

"טוב..." הדס שמעה להן ונכנסה להתקלח ולצחצח את שיניה בחדר האמבטיה.

היה לה קשה להירדם, אבל לבסוף התהפכות ועוד אחת, והיא נרדמה.

***********************

מקווה שאהבתם, תגיבו.

מי שעושה מנוי, מן הסתם יקבל הודעה באימייל לפני כל פרק, אבל אני גם אשלח לו ספוילרים ומידע על הדמויות שאף אחד לא יקבל...

והקבועים יקבלו הודעה על כל פרק, אבל לא על פוסטים מיוחדים- כמו פוסט דמויות וסיפורים קצרים שאני אפרסם...

מור.