ציטט'לה

החודשים האלו היו מטורפים לחלוטין. המערכת והחוקים שלה כל כך שואבים, שאי אפשר להתנתק ממנה ולעצור רגע לחשוב.

עם הנסיונות של צה"ל לשנות אותי התמודדתי טוב מאוד. נשארתי מפוזרת, ביקורתית ובעלת חשדנות מולדת לדת ולאום, שירשתי מאבא. דבקתי בסירובי המצפוני לפתוח זמנים (אני מסרבת לעשות פעולה שהיא לא רק מיותרת, אלא גם לא תקנית מבחינה לשונית). המניפולציות הבנאליות וחסרות החן האלה היו כל כך צפויות, שלא היתה לי בעיה איתן.

מה שכן תפס אותי לא מוכנה, מין בלת"מ שכזה, נובע ככל הנראה מהנאיביות שלי. אני באמת שחשבתי שסיימתי עם עסקי היסודי. עם הרכילויות הקטנוניות והביץ' פסט הילדותי הזה. אבל כמובן שאם זורקים 15 בנות לחדר בתנאי לחץ למשך חודשיים, תקועות אחת בתחת של השניה, זה מועד לפורענות. אז האסטרוגן השתולל, ותשע בנות קיבלו באותו יום (כן כן, זה לא רק מיתוס, מחזור זה עניין מדבק), והפלאשבקים מהיסודי היכו בתדירות הולכת ועולה.

אז כן, למדתי המון, ונהניתי מאוד מהתכנים של הקורס, והמקום שאליו הגעתי נראה לי די מדהים (עם ת"ש די אלוהי, למען האמת), ובסופו של דבר אני מסכמת את הקורס כחוויה חיובית, על אף שבוע וחצי קשים במיוחד אחרי השבת שמירות. אבל משהו מהאמון שלי במין האנושי נגרע, כי חשבתי שגם אם אנשים לא הכי חכמים, הם לא יהיו כאלה קטנוניים. כנראה שמה שייחסתי לגיל 11 קשור דווקא לכרומוזומים.

ויותר מהאכזבה שלי מהמין האנושי, התאכזבתי מעצמי. שנתתי לזה לגעת בי, ולעוות את החשיבה שלי, ולדפוק את החוויה שלי. זה לא התל אביביות הקשה שהיתה באוויר, שאני חייבת להודות שהיה בה חן מסוים. (אבל אני לעולם לא אוכל להבין איך אפשר לגרור במשך שלושה חודשים שיחה על הפאנל של הבלקברי שלך, למען השם?!)

הכלבתיות הכללית, ה"אישה לאישה צ'ילבה" הזה, יש בזה משהו כמעט מדבק. וגם אם את לא נדבקת, אי אפשר להימלט מזה. אפילו בשירותים אין זמן שקט בקורס, אולי רק בזמן נוהל שבת, בשעות הבוקר. אז זה קשה. ומגעיל. ומזכיר נשכחות שעדיף שהיו נשארות נשכחות.

אבל זה גם הוציא ממני שיניים וציפורניים שחשבתי שהלכו לתהום הנשייה יחד עם הנשכחות.

אם זה טוב או רע, אני לא יודעת, אבל תמיד טוב שיהיה לך גז מדמיע בתיק ;)

טוב, היות ויצא לי כאן פוסט חסר פואנטה לחלוטין, אני אסכם באנקדוטה קטנה, שמבוססת על בדיחה שבריגיד מאוד אהבה לספר באזור כיתה ט'.

בימי חתימת המשנה, דרשו התנאים הגדולים: "הרבה זמן קיפוד למד לנשום מהתחת. יום אחד התיישב על אבן ונחנק."

מה אנחנו למדים מזה? אל תנסה להיות מישהו שאתה לא, חבל שסתם תיחנק מהתחת.

קצר ולעניין.