עמדתי שם, בין אנשים זרים . כולם לבשו שחור, כולם בכו, לא ניראה אף לא חיוך אחד באופק .
הוא נעלם .
אז זהו זה ? ככה זה ניגמר ? עדיין לא יכולתי לעכל את זה, עדיין לא יכולתי להשלים עם המציאות הזאת .
הרגשתי כ"כ שבורה . שלחתי מבטים אל הקבר שלו, מאפקת את הדמעות שמאיימות
ליפרוץ החוצה .. אבל אני פשוט לא שולטת בזה .
גם היא עמדה שם, הכלבה הזאת שבגללה הוא מת, השרמוטה הזאת . לא מגיע לה לחיות .
כ"כ רציתי להרוג אותה, כ"כ רציתי להוציא את כל הכעס והזעם שלי אלייה,
כ"כ רציתי להראות לה את הכאב שלי . אבל פשוט לא היה לי אומץ . לא, לא עכשיו .
כי אני יודעת, אני יודעת עמוק בפנים שכואב לה מאד לא פחות מאשר זה כואב לי, או לכל אחד אחר
שהיה נימצא שם .
ככה זה ... קינאה .
ואז אני שוב מתעוררת בבהלה, שמחה לאור העובדה שזה רק חלום .
והוא לא ייתגשם לעולם . לעולם .
אני מקווה .
חלום טיפשי .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ועכשיו משהו מעודד לשם שינוי .
היה לי סופ"ש נהדר עם אהובתי . המון תודה לך ♥
בקרוב תמונות .
אני באה למפגש פורים D:
את מי רואים ?
תוסיפו בהמונכם -
[email protected]
עד לפוסט הבא .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
