נמאס לי! אני לא יודעת ממה אבל פשוט נמאס! למה אני כזאת מפגרת, הא??
אני.. בואו נקרא לזה ברוגז. אני ברוגז עם ליהי, נכון? נכון.
ועכשיו אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות! זה לא שאני רוצה לחזור להיות חברה שלה (מי שלא מבין >> פוסט קודם) כי אני לא, וזה לא רק בגלל קרן כי אני אפילו לא מכירה אותה טוב וזה לא שווה את זה, אבל בכל זאת אני כאילו חייבת לדבר איתה, זה נורא!
עצרתי את עצמי לפני שלחצתי על ה"שלח" באימייל ה"את כועסת עליי או משהו?", אבל לא בגלל שאני לא רוצה לרמוז לה שאני לא מרוצה ומבולבלת, בגלל שאני מתכוונת לשאול אותה את זה מחר בבצפר (!).. אז כמו מפגרת אני אלך אליה מחר ואשאל אותה אם היא כועסת עליי וכשהיא תגיד בתמימות שלא אני אתאפק נורא לא לאמר לה "את כן כועסת עליי. ואני גם יודעת למה" אבל אני פשוט אלך משם עם חיוך מזוייף.
לא, היא לא כועסת עליי כי לא נפגשנו כל החופש, היא כועסת כי (לפי מה שאני רואה כשאני בוחנת אותה ניראלי ש)היא מאויימת ממני (בלי להשוויץ, אבל זה נכון). וזה לא שיש לי כוונות שכל החברות שלי יזילו עליי ריר וינסו להיות כמוני (פעם אחרונה שבדקתי אני לא שני), אני פשוט עצמי.. ואם היא לא אוהבת\מאויימת מהעצמי שלי שתתרחק.
אבל אני בעצם לא רוצה שהיא תתרחק..
לא, אני כן, אני שונאת אותה!
אאאאווווווווףףף!!!!
שיט, אני כמעט בוכה.. אבל לא בגללה.. בגלל שכל החיים שלי מסריחים. כאילו, הם לא, ואני בדרך כלל לא כזאת שמחפשת את הרע בכל דבר אבל אני עצבנית אז מותר לי להיות מיואשת.
אני אכתוב כשאני אהיה קצת יותר אופטימית ואתחרט על מה שכתבתי [
]
ביי @_#
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
It's just me and my evil twin :)