עדיין בארון - עד מתי?

הי שלום לכולם, מצטער אם השארתי אתכם במתח. האמת היא שהשתהיתי בפרסום הפוסט הזה כי לא כל כך ידעתי איך לגשת לכתיבה על פגישתי עם ש' בארומה, אתמול אחה"צ. זו פעם ראשונה ממש שאני מרגיש שאני רוצה לכתוב על משהו ולא כל כך מוצא את הדרך...

ב-3 הימים שקדמו לפגישה, חשבתי ללא הפסקה, ביני לביני, מה לומר ומה לעשות בפגישה הזו. איך לפייס את ש' ולגרום לה לסלוח לי על זה ששיקרתי לה כל כך הרבה זמן.

"נאומים" כבר התחילו להרוצץ לי בראש. בלילות חלמתי על תרחישים שונים להתפתחותה של הפגישה הזו. כבר כמעט "שכחתי" שעשיתי כזה צעד גדול ושיצאתי מהארון בפעם הראשונה כי הכל התגמד אל מול סצינת ה"סרט הערבי" שהתפתחה בפגישה שבסיומה ננטשתי על ידי ש' (ואח"כ סוננתי על ידה כמה ימים).

אז ברגע זה אני אפסיק "לחפור" ולהחזיק אתכם במתח. הפגישה עם ש' הייתה בסופו של דבר כל כך סתמית וכל כך "רגילה", כמעט דומה לכל אותן פגישות רבות שעשינו לפני שיצאתי מהארון.

ממש בתחילת הפגישה, ש' כבר התנצלה על סצינת הנטישה ואמרה לי שמבחינתי אני אותו אדם שהיא הכירה קודם ושהיא לא כועסת אלא שמחה ומרגישה כבוד גדול שהיא האדם הראשון בעולם שסיפרתי לו על עצמי בכנות כזאת. כמובן שגם אני התנצלתי על שנות השקרים הארוכות וברח הדברים שכתב לי אורכידאה - פשוט אמרתי לה תודה על כך שהתנהלותה במהלך השנים, במסגרת מאמציה האינטנסיביים למצוא לי שידוך, היוותה מעין זרז שעזר לי לצאת מהארון ולהיות כן, קודם כל עם עצמי ואחר כך עם סביבתי ולהפסיק את מסכת השקרים האינסופית.

המשך הפגישה היה כל כך שגרתי, זה נראה כאילו ההומואיות שלי הפכה למעין NON ISSUE. כמו הסיפורים על הבנאדם שיוצא מהארון במהלך ארוחה משפחתית והדבר הראשון שאומרים לו זה להעביר את המלח...

אני ממש לא יודע מה יש להוסיף. נראה לי שהפוסט הזה די מסכם את היציאה הראשונה מהארון... דבר כל כך גדול וגורלי שהתכוננתי אליו נפשית כל כך הרבה שנים וכאשר הוא סוף סוף קרה, אם נבודד את שלושת ימי ה"נטישה הזמנית", נראה היה לי שהוא פשוט התנדף לו...  

אה, כן. ועכשיו ש' אמרה לי שהמשימה הבאה שלה זה למצוא לי "שידוך" ממין זכר. הבעיה היא שאני ההומו היחיד בעולם שהיא מכירה, ככה שיש לה עוד הרבה עבודה...