לא להאמין באיזו מהירות הבלוג שלי התחיל לתפוס פופולאריות כזו 
תוך פחות מ-3 חודשים הספקתי להכיר כאן חברים וחברות נפלאים וגם לצאת סוף סוף מהארון. אמנם "בקטן" בפני חברה אחת בלבד, אבל מדובר ביציאה בכיוון אחד וזה רק עניין של זמן עד שארחיב את מעגל האנשים שיודעים. וכמובן - אני עוד צריך לעשות דבר "קטנטן" וזה לספר להורים (אם היה בישראבלוג אומוטיקון של אדם משתעל הייתי שם אותו פה...)
בתחילת הדרך תכננתי לבסס את עיקר התכנים בבלוג על הררי השירים והחיבורים שכתבתי במהלך השנים. אבל בזמן האחרון אני מרגיש שהבלוג והתגובות הרבות והחמות יוצרים אצלי דחף מטורף לכתוב המון דברים חדשים, כך שבשבועות האחרונים כמעט לא השתמשתי בחומרים ישנים ולמרות זאת פרסמתי פוסטים באופן קבוע כמעט בלי לדלג על אף יום. וכדאי גם להזכיר שהיו ימים בהם פרסמתי יותר מפוסט אחד!
אז אנצל את ההזדמנות לומר תודה לכל האנשים הנפלאים שמבקרים אותי ומגיבים. ובעיקר לקוראים הקבועים פה (קאינה, להדם, פוליטיקלי קורקט, אורכידאה וסליחה עם שכחתי מישהו) ולקוראים הקבועים והלא קבועים שעוד יצטרפו. אני גם אגיד תודה ל-2 המנויים הנאמנים שיש לי בבלוג, שאני עדיין לא יודע מי הם - אשמח לשמוע מכם.
לכולכם - אני שולח חיבוק ענק ותודה גדולה 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
