לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אור לגויים


תורה מלשון הוראה, מדריך למסע החיים. היא קיימת עבורנו, הבינוניים שמנסים לכוון לטוב ועדיין מתבלבלים, שלפעמים נופלים לייאוש ולעצבות. לא עבור הצדיקים הגמורים והמעטים. בכל שבוע אנסה לבדוק מה יש בה בפרשת השבוע שאני יכולה לקחת אל חיי וליישם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

פרשת נשוא




 

 וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר  נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹןגַּם-הֵם:  לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָהתִּפְקֹד אוֹתָם:  כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד  (במדבר ד, כא)

 

פרשת 'נשא' תמיד נקראת או לפני שבועות או מיד אחרי. הפרשה ארוכה מאוד, גם בזוהר הקדוש היא ארוכה  ועל כך אמרו המפרשים שיש בה כל כך הרבה תורה בגלל הסמיכות לחג מתן תורה, כמו מים הקרובים למקום נביעת המעין.

הפרשה ממשיכה בעניינים שנדונו בפרשת במדבר,  כלומר במניינים, מִפקדים ורשימות, ואולם יש בה גם כמה פרשיות הלכתיות.הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני  אל ארץ ישראל:

  • ה' מצווה לשלוח אנשים שנטמאו אל מחוץ למחנה.
  • אשם גזֵילוֹת -  אדם שנשבע בשם ה' לשקר צריך להקריב קורבן.
  • פרשת סוטָה - אישה שחשודה בנִיאוּף מובאת אל הכוהן. עליה לשתות "מים מְאָרְרִים". לפי תגובת הבטן שלה למים -  יודעים האם באמת נָאֲפָה.
  • פרשת הנזיר -  פירוט החוקים שמקבל על עצמו אדם שנוֹדֵר להיות נזיר: אסור לו לשתות יין ושֵׁיכָר, ואסור לו לגלח את ראשו.
  • ברכת כוהנים -  הברכה שעל הכוהנים לברך בה את העם.
  • מתנות הנשיאים- בניית המשכן הסתיימה, והנשיאים של השבטים מביאים קורבנות. בכל יום מקריב נשיא אחד את קורבנו. כך במשך שנים-עשר ימים.

 

ברכת הכוהנים - תרגיל באהבה

כל בוקר, עורך היהודי אימון קצר... באהבה. זהו אימון הבא לחזק בלבו את האהבה לזולת. אורכו של התרגיל קצר ביותר. הוא משולב בתפילת שחרית בבית הכנסת, תפילה שמתפלל היהודי מדי יום ביומו. אם מבצעים תרגיל זה בתמידות, אזי זוכים שרירי הלב האנושי לעיסוי, המסייע להם לשמור על גמישותם ועל רכותם, גם כאשר הם יוצאים לשוק החיים. שוק זה מוכר לנו. משתוללים בו יצרי אנוש קטנוניים ואינטרסים אישיים הנותנים בו את הטון. כידוע, אלו הורסים כל חלקה אנושית טובה.

 

אכן, זוכים מבצעי התרגיל היום-יומי הזה למקדם ביטחון מופלא, המעניק להם סיכוי סביר ששום עורק אנושי לא ייסתם על ידי טרשת האנוכיות.

 למעשה, זהו צו מפורש בתורה. אם נתבונן באיטיות ונקרא כל מילה הכתובה בו, נבין מדוע אדירה האנרגיה האצורה בו, ומדוע בכוחו לשמור על רעננות לבו של היהודי.

 

אלו הן מילות הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמר. כה תברכו את בני ישראל... יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו', כ"ב-כ"ז).

 

*מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"

 

שם הפרשה

הפרשה נקראת 'נשא'. מה משמעות השם הזה עבורנו? אנו נמצאים מספר ימים ספורים מהמעמד הגדול של מתן תורה וההכנות לקראת יום זה מרובות. ההכנות באות על מנת שנגיע בקומה זקופה לקבל את התורה מחדש ביראה ובאהבה ובשמחה גדולה. נשיאת ראש מעידה על קומה זקופה, גם בגשמי וגם ברוחני.
כשאדם נקי ומרגיש שלמות, ראשו מורם. כשהקומה של הקדושה זקופה, לסיטרא אחרא אין מה לעשות והם מתרחקים. הסיטרא אחרא זה הצד המנוגד, הם מתרחקים משלמות. מקום אחיזתם הוא רק איפה שיש חסרון. כמו חיידקים שבאים ומתלבשים במקום פצע פתוח בגוף,היכן שהקומה לא שלימה.
הפרשה באה לתת לנו את הכוח לנשיאת ראש. המשך המפקד והסדר של עם ישראל בדמות העליונים עוזרת לנו לעורר את הסדר הפנימי בתוכנו, על מנת שנוכל לזקוף את הראש ולהגיע מוכנים לקבלת התורה בחג השבועות.

 

דין סוטה
כתוב, "אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה".

 

במה עוסקת הפרשייה?
מדובר על איש שחשד באשתו שהתייחדה עם אדם אחר. בתחילה, הוא מזהיר אותה, מקנא לה. אך אם היא לא שומעת בקולו, אותו האיש מצווה לקחת אותה אל בית המקדש ולהביא אותה בפני הכהן. ביחד איתה הוא גם מביא קורבן שעורים. הכהן מזהיר את האישה שתתוודה ותעשה תשובה. אם היא עושה כן, מוחלים לה. אך, במידה והיא מכחישה, עושים לה את מבחן המים המאררים.

 

היו מביאים אותה אל שער העזרה בצד המזרחי ומייגעים אותה בהליכה, אולי תודה. היו מעמידים אותה שם בעזרה ומלבישים אותה בבגדים בלויים. היו מקבצים סביבה נשים שיראו את אשר יעשה לה ואם רצו הגברים לראות, גם כן התאפשר להם. הכהן היה לוקח מים קדושים ושם בהם מעט עפר של בית המקדש, ומוסיף קצת עשבים מרים, משום שכתוב, "מֵי הַמָּרִים". לאחר מכן, היה לוקח פיסת קלף וכותב עליה את השם המפורש ושם את זה במים. הכהן היה מחכה עד שהכתב ימחה במים ואז היו קורעים את שמלת האישה במקום ליבה, קושרים את בגדיה בחבל מצרי ופורעים את שערותיה. הכהן היה משקה את האישה במים המאררים.

 

אם הייתה טהורה לבעלה, הייתה מיד מתעברת בזרע קדוש כמו נזיר. אך אם לא הייתה טהורה כי באמת זנתה, היו המים עושים פעולתם והיו פניה מוריקות ועיניה יוצאות לחוץ, וגידיה מתנפחים, בטנה צובתת וירכיה היו נופלות ומתה מיד במקום, ר"ל. אגב, הפלא הגדול היה,שבאותו רגע שמתה, מת גם זה שזנה עימה, בכל מקום שהוא נמצא שם, ואף הוא מת באותה מיתה שלה. חז"ל אמרו, שאם לאיש יש אישה סוטה, זה סימן שהגיעה לו אישה כזו בעקבות התנהגותו ומעשיו, ועוד חשוב שנדע, שאם הבעל לא היה נקי בעצמו מניאוף, אזי מבחן המים המאררים לא היה פועל והוא חטא בחטא גדול של מחיקת שם השם לשווא.
* מתוך מאמר באתר מודעות

 

 

פרשה מוזרה שמתחילה בקנאה ובחשד של הבעל שמא אשתו בוגדת בו

 

פרשת אישה סוטה – לא קל לעסוק בה, כי היא עלולה לעורר התנגדויות (לא רק של פמיניסטיות...) והתנגדויות של חלקים מבולבלים בנפשנו. באופן אישי, לא קל לי להבין את הפרשה ויותר מזה, קשה לי להגות את צמד המילים "אישה סוטה", כי בחיי עד כה, נתקלתי ביותר סוטים מאשר בסוטות. זו פרשה מוזרה שמתחילה בקנאה ובחשד של הבעל שמא אשתו בוגדת בו. הוא חושד. אולי הוא פארנואיד, או סובל מהפרעת אישיות כלשהי, אולי הוא זה שבוגד בה בכלל,  אבל מי שצריך לעבור מבחנים של השפלה זו האישה...

 

לא קל להיות אישה בעולמינו. מה אנחנו בעצם רוצות ? קצת אהבה ותשומת לב. ושלא יתייחסו אלינו כאל יעד לכיבושים, כי אנחנו לא רק גוף. הגוף הוא רק אריזה, לפעמים יפה יותר, לפעמים יפה פחות, ובתוך האריזה שוכנת לה נשמה שמחפשת חיבור אמיתי, ולא רק חיבור פיזי. החיבור הפיזי נחמד וטוב, אבל לפי תפיסת עולמי (I'm old fashion…)  הוא צריך לבוא כהשלמה רק אם כל השאר בסדר, בעוד שבתפיסת העולם המתירנית המצויה החיבור הפיזי הוא מטרה בפני עצמה, והוא מעין מבחן להמשך הקשר. (מתנצלת מראש על החשיבה הסטריאוטיפית, אבל מבחן האמת בהתנסות האישית שלי מצביע על כך שיש איזו מגמה כזו, וכמובן כמובן, תמיד יש יוצאים מן הכלל.)

 

שואלים אותי לפעמים אם אני חוזרת בתשובה. אני רואה את עצמי כחוזרת בתשובה, מעצם היותי מודעת למטרה הנעלה של תיקון המידות והשתדלותי לכוון למחשבות טובות ולטוב בכלל. אבל אני לא דתייה במובן של קיום מצוות, רק בינונית בכיוון טוב, (בינונית בשפת התניא) ועם זאת יש מצווה אחת שמאד מדברת אל לבי - שמירת נגיעה. אישה היא לא רק אוסף של איברים נשיים ופנים יפות, ..She's a human being ואם יימצא עבורה הגבר שירצה להיות איתה בגלל מה שהיא באמת בתוך אריזת הגוף, ואם היא תהיה עבורו האחת, הוא ימתין בסבלנות, מתוך הבנה והכרה אמיתית בחיבור עצמו. 

 

ובנושא המפקדים, הרשימות והמניינים, עלי להודות  שרשימת ה- Things 2 do שלי עדיין ארוכה, אבל המשימות מתחלפות להן... תמיד יהיו משימות וטוב שכך. צריך לקחת הרבה אוויר, ולזכור בכל בוקר לערוך את האימון הקצר באהבה...ולא לשכוח שכל המפקדים, הרשימות והמניינים הם חלק מההכנות לקראת המסע אל ארץ ישראל, ושחיינו הם מסע תמידי ומתמשך עד שתבוא הגאולה.

נכתב על ידי גילה נץ , 14/5/2013 09:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  גילה נץ

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגילה נץ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גילה נץ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)