אחרי הפריצה הנחמדה של שי.. שהביאה הרבה אנשים לפה (וגם הבריחה כמה... וגם גרמה לכמה לשאול WTF).
החלטתי לחזור לכתוב פוסטים בעצמי. אז הנה אני שוב D:
היום היה יום עבודה, והוא היה אחד הגרועים, רוצים לדעת למה? הנה:
*אזהרה, סיפור זה מצחיק במיוחד (אני חושב, אם לא, נאצה זה מקובל עליי D:)*
שטפתי כלים אם איגור, כל מי שעובד בחדר אוכל (אחמאחמרשל,ג'ן,אנדריי,יהל(אם תגיע לפה איכשהוא XD)) יודע, שהוא קצת מוזר, או שהוא ממש מוזר, יש לו בעיה, הבחור פשוט לא מדבר,הוא מסמן בתנועות ידיים את הדברים שאני צריך לעשות כמו, לשים את זה שם, לנקות פה, להפסיק לרצוח את הבחור ההוא וכאלה.
אז.. קיצר, הוא נתן לי לנקות מגשים של אוכל, היה נחמד עד ש.. הרמתי כמה, וכנראה בזוית הלא נכונה, ונשפך עליי,
נחשו מה נשפך עליי?
מיץ של דגים! כל הכלי היה מלא בחרא הזה, והרחתי נורא.
אז, התקשרתי לאמא שלי שתבוא לקחת אותי,מוקדם יותר, כיי בנינו אפחד לא רוצה להסתובב אם ריח של דגים בבצפר או בהסעה חזרה.. אז היינו צריכים אישור (אוי, אני שונא זה קורה).
אמא טלפנה למזכירות, ואין אפחד, ככה שעה, עד שהגברת מנהלת שכבה נזכרה להכנס למשרד שלה.
היא ואמא שלי דברו, והושג האישור.
אמא התקשרה אליי ואמרה לי ללכת לקחת אותו (עד כאן הכל מובן כן? , כי אם לא, לכו זדיינו D:), אז הלכתי לי בריח של דג, כל האנשים מתרחקים ממני ואני מהם (כי ריח רע= דחייה חברתית), הגעתי לחדר של המנהלת
*קטע ממש מצחיק, אם אני מספר אותו בע"פ הוא יותר מצחיק אבל..*
נכנסתי לחדר של המנהלת, ישיבה, מורה לגיאוגרפיה, המנהלת שכבה והמזכירה שלה, והדג מחמד שלהם, בזמן שנכתב האישור, אומרת לה המורה המפגרת לג"ג " אני מריחה דג מת"
המזכירה:" נראה לי זה הדג של המנהלת שכבה" (זה לא השם שלה האמיתי חסוי XD)
המנהלת:" מה פתאום הוא לא מת, רק האכלתי אותו"
אני יוצא מהחדר בבושת פנים, בוש ונכלם (איזו שפה גבוה אה?), בוכה על גורלי המר והמסריח.
משם הלכתי לשער פתחו לי אותו (את השער כן?) והגעתי הבייתה, מכאן הכל מובן D:
קיצר,
יום מסריח!
עד כאן, Bambook!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
