לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Bambook Way of Life



כינוי: 

בן: 32

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2009

סבא.


בחיים לא ראיתי אותך.


אני לא יודע איך הקול שלך נשמע.


או איך מגע ידך.


אני לא יודע עלייך כלום.


סבא יקר.


היורש שלך מדבר אלייך... ממשיך דרכך ונושא שמך.. ברבן.


עצם הידיעה שאף פעם לא ראיתי אותך, שאתה לא זכית לראות אותי רק מקרבת אותי עוד יותר אלייך.


אני רוצה לדעת עוד. לשמוע עוד. להכיר אותך.


אתה הגיבור שלי. סבא.


איך שעלית לבד לארץ, איך ששרדת את העבודה הקשה במחנות, איך שיצרת נשקים לרוצחים , איך ששרדת.


אני גאה בך. סבא.


חבל מאוד שאתה לא פה, רואה איך מדינת ישראל התפתחה וגדלה. והשכונה הקטנה שבא היית גר איננה קטנה עוד. ואת אשתך, סבתא, שמדברת עלייך ללא הרף. שאתה לא רואה אותנו, את ממשיכי דרכך. המשפחה שאבדת.


סבא. אני אוהב אותך, למרות שלא הכרתי אותך.


אני יודע שלא הרשת לזרוק אוכל מארוחות לא גמורות, אני יודע שהיית אכלן גדול, ועובד מסור בחברת מקורות (ד"א, הבן שלך, שהוא אבא שלי, עובד גם כן בעבודה הזו), אני יודע איפה ישנת ואיפה גרת.


אחרי שעזבת את אבא ואת סבתא, לא השארת הרבה, גם לא מורשת.


לא דברת על מה שעבר עלייך, מה שהרגשת ומה שחשבת.


אתה לא שתפת אף אחד.


נלקחת מהם, בלי לתת שום מידע על העבר שלך.


ועדין, סבא, לא הרבה ידוע לנו עלייך, למעשה, אני מרגיש שאני לא מכיר אותך בכלל. אני יודע כמה מעשיות וסיפורים עלייך, שאבא ודודה שלי אספו עלייך מחברים וידידים שלך.


אבל החיים שלך נאבדו.


הלוואי והייתי יודע יותר ומבין יותר מה עבר עלייך ועל המשפחה שלך. לאן הם הלכו, לאן אתה הלכת ואיך לבסוף הגעת לפה.

 


יש לנו תמונה שלך, תלויה לה על הקיר. אני מסתכל עלייה סבא, וכמה שאני ארצה, אני לא רוצה צלקות, אני לא רואה פצעים, לא פחד ולא אומץ. אני רואה אותך. סבא שלי.

נכתב על ידי , 20/4/2009 19:50  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שעת לילה מאוחרת.

אני נשכב על המיטה המסודרת שלי אחרי יום ארוך של לימודים ושל חברים.

עייף מהחיים, משהו מטורף.

נכנסתי למיטה, הדלקתי טלוויזיה, ראיתי קונאן אוברייאן.

נרדמתי.

חלום.

חלום שחוזר על עצמו, כמה וכמה פעמים בחיים שלי.

בחלום. אני נמצא במקום כלשהוא (שמשתנה מחלום לחלום), ופתאום בלי אזהרה, או משהו שיודיע שזה הולך לקרות, נפתח חור באדמה, אני נופל לתוכו.

נופל בחושך, אין לי שליטה על הכיוון או למהירות, אני נתון לחסדי החושך.

ובסוף הנפילה, אני נופל על משטח קשה, מן רצפת בית חולים כזו.

אחרי נפילה כזו, ציפיתי לדמם, להפצע.. אבל אין כלום.

לא כאב אמיתי ולא כאב בחלום, שום דבר.

אני קם מהרצפה. והולך.

בדרך, אני רואה חברים, משפחה, אנשים.

וכולם מדברים איתי. כולם מנסים לדבר איתי.

ואני מנסה לדבר, שום מילה לא יוצאת מהפה שלי. לא משנה מה אני עושה, או כמה אני אנסה.

המילים לא יצאו. נשארתי חסר יכולת להביע את עצמי.

ואז בד"כ אני מתעורר.

 

ככה זה קרה באיזה 3-4 לילות בזמן האחרון. החלום חוזר.

שאני מתעורר, אני עוד בהלם. בפעם הראשונה שחלמתי את החלום הזה, חשבתי שבאמת שכחתי איך מתקשרים.

 

אני לא יודע למה רשמתי את כל זה.

אולי רציתי לשתף אותכם.

אולי רציתי שתדעו על מה אני חולם.

אולי...

ואולי סתם.

 

Don't you see their bodies burning
Desolate and full of yearning
Dying of anticipation
Choking from intoxication
Don't you see their bodies burning
Desolate and full of yearning
Dying of anticipation
Choking from intoxication

 

 

 

נכתב על ידי , 18/4/2009 16:41  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





24,140
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוזיפלצת (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוזיפלצת (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)