תשוקה ושמה מאיה

היי לכם !  סורי על העיכוב של הפרק,את האמת שאני ממש ממש לא סגורה על הקונספט,ועל השם ועל הדמויות,אבל אני כן אוהבת את קו העלילה ! זה רק טיוטה,אני נורא אשמח לשמוע את דעתכם.הסיפור הקודם בנתיים מוקפא,אם אני אראה שיש לי כיוון אולי אני אמשיך אותו אבל בנתיים ז נראה לי יהיה המוקד העיקרי! חג שמח ושנה טובה מקסימים (: 

שמיכה דקיקה עטפה את גופה הרזה של תמר,לא נותן לה להשתחרר ממנו ומנסה בכוח לעטוף אותה בחום עקשן למרות הקור ששרר בחוץ.אמנם החלונות היו סגורים,אך בין החריצים הקטנים והקיר הדק,הקור חדר לכל עצמותיו של הבית.

לאט לאט עינייה של תמר נפתחו להן,לא מסוגלות עוד לעמוד בקור ששרר בתוך הבית ולכן הייתה חייבת למצוא דרך חדשה לחמם את עצמה מעבר לשמיכה הדקיקה,היא קמה באיטיות ניכרת והסתכלה סביבה,שום דבר לא השתנה מאז שהלכה לישון ועד שפקחה את עינייה.אותו בית מוכר וקטן שאליו התרגלה מאז ומתמיד,בית שלמרות שלא הבינה,היה זר לה.הוא היה לפחות 80 מטרים,מנסה לאכלס בתוכו שני אנשים בלבד ובעבר שלושה,אך תמר ידעה שהשותף השלישי של הבית הרוויח הון תעופות וכעת הסתפק לו באיזה ווילה מפוארת בסביון,היא מעולם לא הבינה איך אותו שותף לא העז לקחת עמו אותה,להוציא אותה כבר מהחור הזה שאליו היא נכלאה מאז ומתמיד,שהוא,האדם שאהבה ושנאתה ביחד,כלא אותה.הוא היה יפה תואר,כל-כך יפה שלא משנה מה הוא יעשה תמיד הוא יראה יפה בעינייה אך מכוער ביחד.ספק אם זה השיער השחור העקיש והזיפים השחורים,לבין העיניים הירוקות הנוצצות אשר איכשהו תמיד שידרו תמימות וחום.ספק אם זה תנועות הגוף הכועסות,הגוף השרירי,אך פני הבובה שתמיד הקנו לו מראה כ"כ עדין ומחוספס ביחד.כל-כך הרבה ניגודים היו בתוך אדם אחד,שתמר לא הבינה איך היא שורדת איתו.יום אחד הוא היה יכול להיות רשע,כל-כך רשע שמצידו רק להשאיר אותה להירקב למוות באיזה חור נטוש,ומצד שני הוא היה יכול לקיים איתה יחסים מדהימים עד אור הבוקר,לנשק אותה בצוואר,בשפתיים,לא להשאיר לה מקום של ספק שהוא לא אוהב אותה.תמר פחדה ממנו,שנאתה אותו ואהבה ביחד ולכן היא מעולם לא הבינה איך כל הרגשות הללו יכולים להתחבר יחד,להעניק לה תחושה שמעולם לא הכירה,ספק אם זה מהכליאה שבה היא נמצאת או ספק אם היא פשוט בודדה.לפני שהייתה הולכת לישון,ושהייתה שקועה במחשבות הבודדות שלה כמעט רוב היום,הייתה משכנעת את עצמה כי אכן הוא,אדם,אוהב אותה.שעיניו הירוקות אכן עוטפות אותה ברגשות נעימים,ושהדברים הרעים שהוא עושה לה הם במטרה להגן עליה מהדברים הרעים שיש בחוץ.הרי הקירות הדקים האלה,הם המנגנון שלה,מהמשפחה,מהחברים ומהאנשים שמהם החליטה לברוח לפני 5 שנים,כשהייתה בת 17 בלבד.

תמר חדלה מלשקוע במחשבות והחליטה אכן לחמם את עצמה,ללבוש איזה טרנינג ארוך ומחמם ולהכין לעצמה כוס נס-קפה גדולה שתחמם את גופה קלות.אדם נעלם מהבוקר והשעה כפי שהעריכה מכיוון שלא היה שעון בבית,היה כבר כמעט לילה.היא לא יכלה ליצור איתו קשר מעולם אם הוא יוצא מחוץ לבית,מהסיבה הפשוטה שקו טלפון לא היה בביתם ושום מכשיר פלאפון מלבד זה של אדם,שהנגיעה בו הייתה אסורה לחלוטין והיא ידעה את זה.

כשבאה ללגום שלוק ראשון מהנס שלה,הדלת נפתחה בסערה מוחלטת,פותחת לאוויר הבית את רעש הסערה שמתחוללת בחוץ,הגשמים,הברקים,ואדם ניצב שם בפתח,מבט כועס על עינייו,רטוב כולו,ואגרוף כמוץ בידו.תמר נבהלה לחלוטין,ספק אם זה מהמבט המפחיד של אדם,או ספק מהסערה שהתחוללה שם בחוץ והיא לא כ"כ שמה לב אליה.

-”א..תה בסדר?” שאלה בשקט,מתקרבת אליו בעדינות מוחלטת,מנסה לרכך אותו אך מפחדת שהוא יעיף לה מכה תוך כדי.

-”אני נראה לך בסדר?!” צעק,חושף בפנייה שריטה עמוקה שהייתה לו על הלחי,ועוד כמה סימנים כחולים בידיים ובכל גופו.בלי להוסיף מילה,טרק אדם את הדלת בחוזקה והתקדם לאמצע הבית,מתחיל להתפשט עד פריט הלבוש האחרון,מותיר את תמר בהלם לאור העובדה שכל גופו כמעט חבול.אך הוא למרות הפצעים הנוקשים,הראה עדיין ששום דבר לא הזיז לו,כיאלו רק חתול שרט את גופו וזוהי שריטה שתחלוף.

-”אדם חייבים לטפל בזה! חכה אני יביא יוד וצמר גפן" אמרה תמר במהירות,לא מותירה לו שום מקום של הוספת מילים.היא התרוצצה ברחבי הבית בניסיון למצוא משהו שיחטא,אלכהול,פלסטרים,אך הבית היה ריק מתוכן,בדיוק כמו שהיא הייתה.הדבר היחידי שעשתה זה לספוג חתיכת צמר גפן נוקשת,להרטיב אותה במים ולשים על גופו בניסיון להרגיע את הפצעים.הוא ישב על הספה הישנה והנוקשה,טומן את ראשו בתוך ידו ומתנשף בכבדות,בלי התראה מוקדמת מגע הצמר גפן חיכך את גופו וגרם לו לצריבה לא נעימה במיוחד,אך הוא לא צעק ולא השתולל,רק עשה פרצוף נפגע והמשיך לבהות בנקודה לא ברורה על הריצפה.

-”איפה היית שככה נפצעת?” העזה לשאול,והוא מבלי להרים מבט ענה לה,”ניסו לגנוב לי את הארנק ורבתי מכות עם השודדים,לא הלך לי כמו שאת רואה" חייך חיוך כובש,מסתכל עליה במבט אוהב לאור העובדה שהיא דואגת לו ככה.תמר ידעה שהוא דובר אמת,למרות שאדם היה נראה הטיפוס הכי מפוקפק שיש,הוא השביע את עצמו ואותה ששוק שחור אף פעם לא ייכנס לחייהם,לא עבריניים ולא אנשים מהעולם התחתון כי זה תמיד נגמר ברע,לא משנה מה קורה.

-”תגידי,את רוצה שניסע מחר לאנשהו?” לא עברה שניה ורבע,ותמר הפילה את כל חבילת הצמר גפן מידיה,מביטה בו בהלם מוחלט.שנתיים וכמעט תמר לא ראתה אור יום,ספק אם זה העובדה שאדם רצה שתשאר קרוב לחייקו או ספק כי היא לא רצתה.היא לא יכלה גם כי ידעה שבמידה ואם היא תצא,היא תקבל שוק שיהיה לה מאוד קשה לצאת ממנו.היא החליטה לנתק את עצמה מהסביבה לחלוטין,להסתגר ולהתכנס בתוך עצמה ולתת לבדידות לחדור לכל וריד בגופה.אדם גם מעולם לא הציעה לה לצאת,לא משנה אם יום הולדתה היה בפתח,או סתם ערב יום שישי.הוא מבחינתו אסור לה להיות בחוץ,שמא תיפגע או שמא תעשה שטויות כמו שהוא ראה אותה אז...

5 שנים לפני-

המועדון הכי נחשק בת"א היה מלא כמעט עד אפס מקום,ספק אם זו אחת המסיבות הכי טובות שהיו לאחר תקופה מרובה.המוזיקה החזקה נשמעה עוד ממאות קלומטרים,והאנשים שהתאספו בחוץ רק התחננו להיכנס למועדון הנחשק.כולם עמדו בסלקציה,דחוסים כמו סרדינים,מקווים שיהיו מוצאי חיין בעיני המארחת ושהיא תכניס אותם במהירות.לתמר לא לקח שלוש שניות,והיא וכל חברותייה למרות שעדיין לא היו בנות 18,נכנסו לבפנים,שמא זה המראה הזוהר שלהן או שפשוט עשו עיניים לסלקטור.

המועדון היה עצום,הכיל בתוכו לפחות 1000 איש,כולם רקדו לקצב המוזיקה החזקה,נותנים לעצמם להתפרק ולהשתגע,אנשים היו שיכורים,לא שיכורים,שמחים ועצובים.תמר השתלבה בקלילות בתוך המוזיקה החזקה,מתחילה לרקוד מיד ללא שום הסברים לאור כך שחברותייה עדין היו בשוק מכמות האנשים בפנים ומהגודל.

-”יאללה מה אתן בשוק! תרקדו!” צעקה והתחילה להתפרק,לגרור את חברתה הטובה ביותר, ניצן,לתוך הרחבה יחד איתה.כולן עשו כמו שהיא אמרה,כי כמובן שתמר היא המנהיגה הראשית של החבורה וכל דבר שהיא אומרת בעינייהן נחשב כקדוש,נכון והכי טוב לעשייה.בעינייהן תמר הייתה משהו עילאי,משהו שיש ממנו לשאוב השראה ומשהו להישען עליו תמיד כשרע והמצב נראה עגום.כולם אהבו את תמר,בגלל היופי האלוהי שעטף אותה ובגלל טוב הלב שלה שהוסיף לה רק יותר לאופי וליופי.

-”תמרי נראה לי שההוא עושה לך עיניים" אמרה מאיה,מצביעה על איזה בחור גבוהה שנראה מרחוק מצויין ואולי אפילו מקרוב אף יותר,היא פסעה עליו מבלי להמשיך לשמוע את דעות חברותיה,נותת לרגליים לקחת אותה למקום אחר...מקום לא נכון...

חכו...כמה הפתעות מתוכננות לכם! כבר 2 פרקים כתובים,אני רק אתן לכן להתאושש מההלם קרב שפקדתי עליכם שסיימתי בעצם את הסיפור הזה...תבינו,הבסיס של הסיפור אחלה ואת האמת רציתי לקדם את זה לקשר האמיתי של אהרון ומאיה,אבל בסדר,קשר נו ו..? איזה טוויסט בעלילה אני יכולה להביא כאן? שמאיה בהריון? אבא שלה חולה סרטן? הכול כבר נדוש ומשעמם,ולכן החלטתי להפגיז באיזה רעיון שבאמת ישאיר אותכן מרותקות למסך.אני יודעת שהסיפור הזה כביכול "קליל" ואחד שאפילו מאוד קל להתחבר אליו,אבל תאמינו לי שלסיפור הבא יש לכן בהחלט סיבה להתלהב!! 

יש למה לחכות ותאמינו לי שההמתנה לא תהיה ארוכה !