| 8/2009
 דברים שאני לא יכולה להגיד לך
אחרי מערכת יחסים של 5 וחצי שנים ואחרי זה שנתיים, הדבר האחרון שכרגע אני צריכה זאת עוד אחת..
אז למה איתך לא אכפת לי לנסות?...
לא מכירה אותך כמעט, כולה חודש.. אז מה אני רוצה ממך בכלל?
לא רציתי קשר, עדיין לא רוצה..אבל אתה..אתה.. פשוט אתה..
מצחיק אותי וגורם לי לחייך עד שכואבות לי הלחיים ואני לא מסוגלת כבר לחייך..ואז אתה שולח עוד הודעה.. ואני שוב מחייכת..
כמו מפגרת יושבת ומחכה לך..בשביל מה? בשביל מה אני צריכה את זה? הרי מגיל 14 אני עם מישו..זה תמיד היה אנחנו, עכשיו יש לי את ההזדמנות להיות אני.. אני!! בלי שום אנחנו רק אני... זה הרי הזמן שלי להנות ולעשות כל מה שלא יכלתי לפני זה.. אני כולה בת 21.. זה הזמן שלי.. ועדיין אני שוב נופלת ברשת הזאת..כמו מפגרת..
כיף לנו ביחד.. יש לנו פגישות מדהימות.. והסקס..הסקס..מדהים.. אתה בדיוק בראש שלי, בהכל..במחשבות בדיבורים במעשים..בהכל..
אם אמרת שאני כל כך מדהימה וחמודה ומצחיקה..למה אתה לא רואה פה סיכוי לקשר? מה? מה חסר לך..?
גם אחרי שאמרת לי שאתה לא רואה שיכול לצאת מפה קשר, רק ידידות..או סקס.. החלטתי שבאמת אני כרגע גם ככה לא מחפשת מערכת יחסים אז למה לא להנות קצת מסקס טוב.. והחלטנו שוב להפגש..יצאתי מהעבודה מוקדם כדי להיות איתך טיפה יותר.. וחיכיתי לך..פשוט ככה.. חיכיתי לך.. ולא באת.
לא ענית לי להודעות ולא לטלפון.. ככה סתם פשוט לא ענית לי..וכמו מפגרת..שוב.. מצאתי את עצמי ב1 וחצי בלילה לבד ומחכה למישו שפשוט לא יבוא..
למה?
אני לא יודעת אם אני עצבנית מאוכזבת מבואסת או פשוט פגועה..אולי הכל ביחד. כן.. הכל ביחד..
איך מישהו שאני מכירה בדיוק חודש יכול לפגוע בי? למה אני תמיד יוצאת כל כך מפגרת? נראה לי אני כועסת על עצמי יותר מאשר עליך..
אני לא צריכה את זה..ממש לא.. הראש שלי צריך להיות עסוק באיך לשרוד את הזמן הקרוב ולא במה ללבוש כשאתה בא. אני פשוט לא צריכה את זה.
הלכתי לישון ב3 בבוקר. עדיין שום תגובה ממך..
קמתי ב11 וחצי..שום הודעה..שום תירוץ, פשוט כלום..
ואז צילצול "שלום, זה הטלפון של אלכסנדרה? יש לי פה משלוח פרחים בשבילך"
זר פרחים ענקי ויפיפיה.. זה לא יעזור.. אם הם לא היו כל כך יפים הייתי פשוט זורקת אותו.
בכרטיס כתוב "ההתנצלות תגיע אישית"
לא רוצה את ההתנצלויות שלך. לא צריכה את זה.
למה לך להשקיע כל כך במישהי שאתה לא רואה איתה בכלל שום קשר חוץ מסקס???
בשביל סקס? אני לא יודעת אם זה אמור להחמיא לי או לעצבן אותי.. אני פשוט כבר לא יודעת.
אתה אומר לי שאתה מקנא כשאני נמצאת עם ידידים שלי..ושאתה רוצה שאני אהיה רק שלך.. ובאותה הנשימה אתה אומר לי שאתה לא רוצה לערב "רגשות וכאלה"
באמת!!! מה יש לך???
אתה מתכנן נסיעה לסופ"ש איתי.. למה? למה ההשקעה הזאת? "כי הסקס כל כך טוב.." זאת התשובה שלך.
אז סעמק. תמצא לך מישהי אחרת שיהיה לך איתה סקס טוב.
אני לא יכולה להתמודד עם זה.
לא מסוגלת להתמודד עם שום דבר כרגע, עוד דבר קטן אחד שיפגע בי אני אפול. ואני לא יקום הרבה מאוד זמן. לא יכולה להרשות לעצמי.
מפגרת מפגרת מפגרת..!! אני לא צריכה את זה..
לא רוצה התנצלויות ממך. לא רוצה כלום. פשוט כלום..
הדבר היחידי שאני רוצה זה פשוט לא להרגיש. זה הכל. איך עושים את זה..? איך מפסיקים להרגיש?
הלוואי והייתי יודעת את התשובה לזה..היה לי הרבה יותר קל בתקופה המגעילה הזאת.
אני רוצה אותך, אני רוצה להיות איתך.
אבל אני לא צריכה.. עדיף ככה.
תשמור את ההתנצלויות שלך למישהי אחרת.. אני לא יכולה להתמודד עם זה.
| |
אחרי הרבה מאוד התלבטויות החלטתי לפתוח בלוג.
לפעמים אני חושבת שהראש שלי עוד רגע יתפוצץ מרוב כל המחשבות שעוברות בו בשנייה נתונה אחת, אולי לכתוב אותם יקל עלי קצת..
לא בטוחה עד כמה אני רוצה שיקראו את זה, במיוחד מישהו שאני מכירה..
לפעמים אני פשוט מפסיקה להאמין. להאמין שיהיה טוב, להאמין באנשים והכי עצוב, להאמין בעצמי. שזאת הטעות הכי גדולה שאני יכולה לעשות.. להפסיק להאמין בעצמי. עם כל מה שאני עוברת בחיים אני חייבת אמונה, כי אם אין לי אמונה, אין לי כלום, אין כוח להמשיך ואין כוח לכלום. אני לרוב בנאדם מאוד אופטימי. תמיד מחייכת תמיד צוחקת לא משנה כמה רע לי בפנים. רוב האנשים שמכירים אותי, כמעט כולם אפילו, בטוחים שאני תמיד מחייכת כי טוב לי, כי אני בנאדם מאוד שמח. אני לא. זאת הבריחה שלי. ככה אני בורחת מהמציאות שלי. אם לא היה לי את הצחוק שלי ואת החיוך שלי לא היה לי איך לברוח מהכל.. הייתי נופלת.
כשאני מפסיקה לחייך- זה אומר שנכשלתי, נפלתי. וכשאני נופלת אני נופלת מאוד כואב וחזק. מזל שיש לי אנשים בחיים שיודעים להרים אותי בזמן.
הפכתי להיות בנאדם מאוד תלותי. חייבת שיהיה לידי מישהו, לא יכולה להיות לבד.
יותר מדי דברים עוברים לי בחיים בתקופה קצרה מדי..הכל נופל בבום אחד אחרי השני בלי אופציה לפתור את הראשון.. וככה עוד ועוד ועוד עד שאני כבר קורסת.. ואין לי כבר כוח להתמודד עם הכל ואז אני פשוט מתעלמת. בתקווה שזה יעלם. וזה לא קורה.. נהיה כדור שלג כזה, יותר ויותר גרוע..
נפרדתי מחבר שלי, אחרי כמעט שנתיים שגרנו ביחד.
הכמות פעמים שהבנאדם הזה פגע בי, לא חושבת שמישהו פגע בי מתישהו כל כך הרבה פעמים, ברצף. ואז פשוט נמאס לי.
בחצי שנה האחרונה איתו לא הפסקתי לבכות. לא היה יום אחד שלא בכיתי, בגללו. הייתי אוויר, פשוט כלום, שקופה בשבילו. כאילו אני פשוט שם, מובן מאיליו. שונאת מובן מאיליו.. אין דבר יותר משפיל מזה במערכת יחסים.
לפעמים הייתי מרגישה כל כך כלום שעכשיו כשאני חושבת על זה, אני כל כך כועסת על עצמי. איך נתתי לעצמי להגיע למצב הזה. איך נתתי למישהו שכל כך אהבתי את האופציה לפגוע בי כל כך.. נתתי לו הכל, נתתי לו את עצמי, את הלב שלי את הנשמה שלי את הגוף שלי. הכל. פירקתי את המשפחה שלי בשבילו, המשפחה שלי זה הדבר הכי חשוב לי בחיים. נתתי לו כל כך הרבה..כמו מפגרת..
אני לא כועסת עליו, לא עצבנית עליו, לא כלום. אולי אני בהכחשה.. לא יודעת.. אולי יעבור זמן ואז אני אמצא את הכעס הזה אליו כי בטוח הוא נמצא איפשהו אצלי, לא יודעת. אני רק יודעת שכל כך נמאס לי שאין לי כוח כבר להתמודד מולו. כל כך הרבה פעמים אמרתי לו איך אני מרגישה, וכלום. לא היה מזיז לו כלום. יוצא מהאוזן השנייה. אולי בגלל זה עכשיו אין לי כוח להתמודד איתו. בעתיד.. אני צריכה רק למצא את הכוח שלי , שוב.
לא מתחרטת על שום דקה שהיינו יחד. ממש לא. זאת הייתה עוד תקופה בחיים שלי, שלמדתי המון ממה, בתקווה שאני לא יעשה את אותם הטעויות שוב..יש לי נטייה לעשות את זה..לא יודעת למה..
הפרידה עשתה לי רק טוב, גיליתי כמה התבגרתי, פתאום ראיתי שאני בנאדם, שמגיע לו שיתייחסו אליו, יתייחסו אלי אפילו יפה.. המון תשומת לב מהסביבה.. לראות איזה אנשים נפלאים יש לי בחיים שיהיו שם בתקופה הכי קשה שלי בחיים. כל כך מודה להם, כל יום מחדש. פתאום נפתחו לי כל כך העיניים לעולם גדול שפתוח בפניי, הכרתי המון אנשים במיוחד בעבודה. עבודה שעבדתי בה 8 חודשים ולא הכרתי אף אחד ורק אחרי הפרידה פתאום התחלתי להכיר אנשים.. כל כך כיף.. המון אנשים נפלאים..
המון תשומת לב..במיוחד מבנים.. תמיד הסתדרתי יותר עם בנים מאשר עם בנות. מכל החברים שיש לי 2 מהן זה בנות, כל השאר זה בנים. פשוט יותר קל לי להתחבר אליהם..פתאום כל כך הרבה רוצים אותי..מאוד מחמיא.. אולי אפילו יותר מדי..
זה כיף להרגיש רצויה, מן סיפוק כזה..שהיה מאוד חסר לי כל כך הרבה זמן.. רק יחס.. זה מה שבנאדם צריך כדי להרגיש טוב עם עצמו.. עצוב עד כמה שזה נכון..
| |
| כינוי:
בת: 36
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
