קודם כל אני ממש שמחה שיש איפה לכתוב את כל מה שעובר בראש בשניות.

גם ביומן פיזי זה כיף לכתוב אבל זה לוקח זמן, ואין לי כזה. חבל שאי אפשר לקנות אותו. לקנות זמן. זה שימושי.

מי שימציא את זה - יהיה מליונר.

(וואו איזה שטויות אני כותבת כשאני עייפה.. מי היה מאמין..)

כל
כך הרבה דברים עוברים לי בראש, אני בלחץ יותר ויותר. ככל שאני מתקרבת
ליומולדת שלי שבעוד שלושה חודשים פחות או יותר אני רק נלחצת יותר.

לא
יודעת למה, יומולדת 21 אמור להיות כיף. זה גיל מגניב. אבל אותי זה מלחיץ
כי אני הייתי בטוחה שאני אהיה כבר במקום אחר לגמרי עד גיל 21 ואני לא שם.

אני רוצה ללמוד מוזיקה. זה משהו שהחלטתי כבר מזמן ואני רק עכשיו מעיזה להגיד את זה בקול רם, למרות שההורים שלי לא אוהבים את הרעיון.

אמא שלי בעיקר. רוצה שאני אלמד משהו ש.. איך היא אמרה? יותר בטוח.

אבל לא בא לי ללמוד משהו אחר. בא לי ללמוד משהו שאני אוהבת. שיהיה לי כיף. שאני אהנה ללמוד אותו. זה כל כך נורא?

אני אוהבת לשיר, אני אוהבת מוזיקה. זה מה שאני רוצה לעשות בחיים אז למה זה נראה קשה כל כך ומסובך..?

אוף.

לפעמים
נראה לי שאם אני אלך לכוכב נולד אז הכל ייפתר.. ברגע אחד זה יהיה פשוט
יותר. אבל למה לעזאזל אני לא מצליחה לעשות את הצעד הזה וללכת לאודישן? (
אולי כי אני שונאת ביקורת! ) :P

חוץ
מזה,מאז שאני לא עובדת קבוע בחנות אחת, אלא כל פעם בחנות אחרת ברשת
(סטימצקי. פרסומת סמויה! הא! )  כמו שרציתי זה רק נהיה יותר קשה.

אני חשבתי שאני אוכל לבחור לעצמי כמה ימים בשבוע לעבוד ויהיה לי קל ויותר חופש אבל לא.

משום מה לא שמתי לב והתחייבתי למשמרות בכל מיני מקומות ולא שמתי לב שהיומן שלי התמלא לחודשיים הקרובים!

אני יודעת כל יום איפה אני אעבוד ומתי. בלי שום אפשרויות ליום אחד חופש. אחד!

כשעבדתי קבוע כבר היה יותר קל.

בטעות שיבצתי את עצמי לשבעה ימים בשבוע. זה לא אנושי!

נראה לי שאני אבטל לאנשים כמה משמרות אם אני רוצה לשמור על שפיות או כוח או חיים.

בא לי לנסוע לחו"ל ולא לחזור....................................................................

      ניו יורק    -    רומא     -    לוס אנג'לס     -    לונדון     -    לאס וגאס     -     חו"ל

היה כיף קצת להוציא החוצה.

לילה טוב (=

נ.ב.

אני עדיין לא התגברתי על סבא שלי. עבר חודש וחצי וכל המשפחה עדיין לא מעכלת את זה. היינו כל כך קרובים אליו.

אני
חולמת עליו כל לילה. בלי שום יוצא דופן. ואני כל כך שמחה בחלום ואיכשהו
אני מאמינה שזה הגיוני שהוא חי שוב, אבל כשאני מתעוררת אני מבינה שאני
מפגרת שחשבתי ככה בחלום ואני סתם מתבאסת כל בוקר.

ואני צריכה לקום מחר ב- 6! למה הייתי צריכה להסכים לעבוד בתל אביב? עם כל הפקקים בעע