Come as you are

עומד מולי,כמעט גאה

מחויך, רחוק, מטושטש

זיכרון חזק וישן.

שלי,

אם ניתן להגיד שכך.

כל מה שרציתי אך לא השגתי.

הזמן ישכיח.. האומנם?

עדיין פה, מראה נוכחות

כמו שרק הוא יודע

לא נעלם ולא זז לשום מקום.

לא יודעת למה.

לא התמודדתי עם זה אז

וכנראה גם שלא אתמודד.

חשופה, חלשה,פגועה ונכנעת

מתפשרת.

חיה בחלום, משקרת לעצמי

נכנסת לרחוב ללא מוצא

אין דרך חזרה

שוב, באופן מפתיע

מדחיקה

הזדמנותיך וזמנייך עברו

דמותך נשכחה כאילו נלקחה ממני

איני זוכרת דבר, הכל מעורפל.

אבל איך שגרמת לי להרגיש...

איך אוכל לשכוח את זה?

לא הכרתי שפלים ונמוכים ממהלכיך

וזכיתי אחר כך באוצר.

הציפייה לעתיד טוב יותר השתלמה.