אהבת אמת

פרק 2

התהלכתי וחשבתי כמה אנישונאת את היום הזה ובלי לשים לב, נתקעתי במשהו,וכל הדברים נפלו לי.
זה שנתקל בי ישר אסף את דברי ונעמד.
"סליחה, זה שלך ילדת יומהולדת."הוא אמר וחייך
שמעתי את הקול הנעים באוזניי והרמתי את ראשי ,דני.

"אהה... תודה.” מלמלתי ולקחתי את ספרי מידו.

מבטנו נפגשו, חייכתי חיוך קטן, הענה לחיוכו הגדול שהתפשט במהירות על פניו.

"טוב.. אניי...” מלמלתי מבויישת מזה שהוא לא הוריד ממני את העיניים לרגע.

"צריכה ללכת.” הוא השלים את המשפט.

הנהנתי הם ראשי.

הסתובבתי בעדינות והתחלתי ללכת. “רק איך קוראים לילדת היומהולדת?” שמעתי מרחוק.

נעצרתי וסיבבתי את ראשי, “ עמית". צעקתי לעברו צעקה לא חזקה,

"מזל טוב עמית.” הוא אמר. חייכתי והמשכתי ללכת.

באותו יום הישיבה בספריה לא הייתה כמו כל יום, פשוט ישבתי שם וציירתי,וכל מה שעלה לי בראש באותו רגע זה הפרצוף שלו, הצלצול הגיע והגיע הזמן לחזור לכיתה, חתמתי את שמי מתחת לתמונה והלכתי לכיוון של הכיתה.

היום עבר מהר,השיעורים נגמרו,ואני הגעתי הביתה,

כולם כרגיל בעבודה, שי אצל חברה, או בחוג ואני? לבד.

חיממתי לי ארוחת צהריים אכלתי, והלכתי להתקלח.

היו לי כמה שעות לשרוף עד הערב, אז ירדתי למטה לקחתי חתיכה מהעוגה שלי,

והתיישבתי בסלון,

או שמישהו שם למעלה אוהב אותי,או ש... למישהו יש קשרים בטלוויזה כי בדיוק באותו רגע שמו מרתון של 'שנות ה 70'

אז יש שמחה ממני???

=+=+=+=+=+=+=+=+

דפיקות בדלת נשמעו,העירו אותי משנתי,

פקחתי את עיניי לעט והתרוממתי מהספה,

הבית היה חשוב אז כבר הבנתי שלילה. הייתי בטוחה שרועי ונעה בדלת.

"רק רגע...” צעקתי עם קול טיפה צרוד, הסתכלתי מה השעה, 18:45 עד מוקדם אבל חושך בגלל שחורף.

גררתי את עצמי למטבח לשים את הצלחת, שטפתי פנים והלכתי לכיוון הדלת.

"שניה..” מלמלתי ופתחתי את הנעילה.

"היי..” שמעתי קול.

קול מוכר, אבל קול שלא זיהיתי, הרמתי את ראשי, הבטתי שוב באותן עיניים יפות, אותם פנים יפות, אותו שיער מבולגן אך מסודר בו בזמן.

"מממ היי..” הוא אמר בביטחון

"היי..” מלמלתי.

"מה אתה עושה פה?”

הוא הסתכל אלי וחייך.

"טוב מה אני מדברת, רצה להיכנס?”

הוא הנהן ונכנס.

"בית יפה יש לך.”

"תודה.סליחה רק על הבאלגן, ישנתי.”

"זה מה שאת עושה ביומהולדת?”

"האמת? שאני די מכחישה את העניין.”

התיישבנו ודיברנו,

השיחה מאוד זרמה והוא היה מאוד נחמד, עד שהגעתי למסקנה,

"רגע, איך אתה יודע, איפה אני גרה?”

"יודע.” חייכתי אהבתי את המסתורין שבו.

"ומה אתה עושה פה?”

הוא לקח את התיק צד שלו והוציא ממנו ניר מקופל, ונתן לי אותו.

פתחתי,

הציור שלי היה שם.