S.V

אני אוהבת את יום הזיכרון. 

אני אוהבת להתלבש בלבן, להיות נקייה וצחורה. 

נקייה ממחשבות בנאליות על דברים בנאליים שקרו לי וקורים לי מדי יום ביומו. 

אני אוהבת לחשוב על הטרגדיות,הכעס,הכאב, העצב, על הדברים החשובים באמת.על מוות ועל חיים.

על חיים שנגוזו. על חיים שחיים עכשיו אחרי,לפני. 

אני אוהבת לדמיין איך החיים היו נראים אחרת אם.. 

אני אוהבת לשקוע בעצב ובעצמי וזה יהיה לגמרי מובן.

ימי הזיכרון הם כיפיים בשבילי, כמה שזה נורא להגיד את זה. 

חגים הם ההפך בשבילי כמו שזה לכם, האנשים הנורמלים, אצליכם חג זה הילולה, משפחתיות כיף לא כיפי ואהבה

ושייכות ובית וחג בשבילי זה בדיוק כמו יום הזיכרון. 

חג בשבילי זה יום שמסמל ומזכיר לי כל יום את הטרגדיה הנוראית שהיא המשפחה הלא קיימת שלי.

אני עץ בלי שורשים. 

לא שניסיתי להפוך את יום הזיכרון עליי.אבל ... הבנתם, כן? גם אם לא. תזרמו איתי.