פרק חדש!!! קצת באיחור אבל לא נורא...  טוב תגיבו ותהנו!

הייתי באוטו לא מוכר, ובמושב הקדמי ישבה אישה יפה, עם שיער בצבע שטני ועיניים ירוקות גדולות. נסענו מהר. יותר מידי מהר. בחנתי את לוח המכוונים וראיתי שהידית הקטנה הצביעה על 150 קמ"ש! היא רוצה להרוג אותנו?!?

תעצרי!! רציתי לצעוק לה, אבל לא יכולתי לדבר. היא הסתובבה אליי ואמרה לי, בקול מרגיע וחם, "עוד מעט נגיע הביתה, לוסי."

איך היא ידעה את השם שלי?!? ומה זאת אומרת הביתה?!? עכשיו זה כבר התחיל להיות יותר מידי מוזר...

פתאום, מאמצע שום מקום, באה מולנו מכונית גדולה ושחורה. שמעתי צווחות של בלמים. האישה ניסתה לסטות מהדרך אבל האוטו השחור התקרב במהירות בלתי אפשרית אילנו כאילו בכוונה, וכל מה שרציתי לעשות זה לצרוח. בסוף מצאתי את הקול וצרחתי הכי חזק שיכולתי.

התעוררתי, והצרחה שלי נתקעה לי בגרון כשראיתי את אבא עומד מעליי.

"את בסדר?" שאל אותי אבא, פניו מביעים פחד ודאגה. "אני בסדר. זה היה רק חלום." אמרתי בקול רועד, בעיקר לעצמי. "אני אלך לשטוף פנים..." אמרתי, כשגיליתי שפניי ספוגות זיעה קרה.

קמתי, והלכתי לחדר האמבטיה. "זה בסדר אבא, תחזור לישון." אמרתי לו, כשעקב אחריי. "את בטוחה?" שאל, הבעת פניו לא השתנתה. "כן, אני בטוחה, תחזור לישון." אמרתי לו. הוא נעץ בי מבט דואג אפילו יותר מהקודם, ולבסוף הלך בחזרה לחדרו.

הסתכלתי על עצמי במראה. נראיתי זוועה. השיער שלי, שהיה תמיד חלק, היה עכשיו סבוך ונפוח, ומתחת לעיניים שלי היו עיגולים שחורים. שפכתי קצת מים על הפרצוף שלי, וניסיתי, ללא הצלחה, להבריש את השיער שלי בחזרה למצבו הטבעי.

נכנסתי למקלחת, וחפפתי שוב ושוב את השיער. המים החמים הרגיעו אותי טיפה, וכשיצאתי, הרגשתי הרבה יותר טוב.

הייתי כבר ערה לגמרי, וידעתי שאין טעם לחזור לישון, אני ממילא אצטרך לקום בקרוב...

כשהסתכלתי במראה, התחבר לי משהו בראש. אני נזכרתי פתאום בשיחה היחידה שבה אבא נידב לי מידע על אימא.

"איך נראתה אימא?" שאלתי אותו, לפני בערך שלוש שנים, "ז'נט הייתה מהממת..." הוא אמר. "היו לה עיניים ירוקות, יפות וגדולות, היא הייתה גבוהה, ואת ירשת ממנה את השיער. גם לה היה שיער בצבע שטני. ארוך וחלק... אני מתגעגע אליה מאוד. תאונת הדרכים הזאת הרסה הכול..." הפרצוף שלו היה כל כך הרוס כשהוא אמר את זה, אז אני לא שאלתי את מיליון השאלות שהתרוצצו לי בראש.

התיאור של אבא היה בדיוק של האישה באותו... צירוף מקרים? לא נראה לי. ומה עם הטון האוהב והאימהי שבו דיברה אליי? טון אימהי. זה יכול להעיד רק על דבר אחד. החלום שלי קרה באמת. זה לא היה חלום, זה היה זיכרון. איך פתאום נזכרתי בזה-אני לא יודעת. אבל אני בהחלט מתכוונת לברר על זה.

כמעט רצתי לחדר שלי, והדלקתי את המחשב הנייד. לקח שנים עד שהוא נפתח, ולא הייתה לי סבלנות. נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי: ז'נט גולד.