נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.

בגידה.

הפעם זה נגמר באמת ובתמים, הן לא יפגעו  בי שוב לעולם לא אבכה בגללן יותר, זאת הפעם האחרונה.

מעכשיו אהיה שותקת כמו קיר, קרה כמו קרח כי כשאני רוצה אני יכולה להיות אדישה וקרה כמו מלכת קרח אמיתית.

ורק הכאב ינגן על מיתרי ליבי יפרוט מנגינות עצובות מהצער שבתוכי.

והן לא ידעו יותר דבר הן גם לא יבקשו לדעת ולא יצטערו, הן לא ידעו ולא יתחרטו.

אבל שם רגע לפני המוות בעוד שנים ארוכות וטובות המבט שלי יבזיק אליהן בתוך בבואה אפורה הן יראו דמעות של דם שבכיתי בגללן ואז הן יזכרו במבט העצוב שלי אז הן ידעו בלי לשאול. אז הן יראו איך הייתי מרוסקת מבפנים, איך ליבי הפך לזכוכיות מנופצות לרסיסים של כאב, כאב שהן לא חוו מעולם.

ליבי כמו כדור אש צולל לתוך החושך ואני נעלמת, אובדת בתוך ים של ייאוש בתוך ים של אשמה, מאשימה רק את עצמי אולי זה התיקון שלי, העונש שלי על טעויות משלמים והגיע תורי.

כמו שאמרתי השבוע, אפשר להגיד עליי הכל, כל דבר; שאני רעה ואכזרית, שאני משפילה ומזלזלת, שאני צועקת ומשתוללת, חיה רעה, שדה מהגיהנום, מכשפה מרשעת. אבל בדבר אחד בעולם הזה אני מצטיינת והוא בלהיות חברה בזה אני אלופה, מלכת העולם.

אין בן אדם אוהב וחם כמוני, אף אחת מהן לא כמוני, אף אחת מהן לא תשתווה בפסיק לאהבה שאני מעניקה וכל זה לא נאמר בנימה של התנשאות אלא במובן אמיתי, מציאותי ונכון, אני חברה אמיתית. לא מתביישת להתגאות בזה ולתת לזה ללכת לפניי, גאה בעצמי על היותי כזאת.

הדבר היחידי בו הייתי אי פעם גאה בעצמי.

אני יודעת שלא אוכל לישון בשקט כשאחת מהנשים שהכי חשובות לי בעולם הזה ישנה לבד, בוכה, אני לא אשתוק אני אבוא ואדבר, אני אתן מהפה שלי כדי שאחרת תאכל.

כזאת אני; אוהבת ללא גבולות וכשאני אוהבת אני נותנת ללא גבולות, מונעת מעצמי כדי שלהן יהיה טוב.

ולא מגיע להן, פשוט לא מגיע להן אפילו לא פסיק מהאהבה, הערצה והערכה שהייתה לי כלפיהן.

זאת בגידה, במלוא מובן המילה.

אבל הגלגל מסתובב, והנקמה עוד תגיע משמיים, כמו שאמרתי...על טעויות משלמים.

My Soul.