נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.

ליבי נשבר בפעם הראשונה בחיי ואני לא יודעת איך לצאת מזה.

לא הופתעתי כשזה הגיע, זה כמו שאתה יודע שמישהו מתחבא בצד ומתכוון להבהיל אותך ואתה בכל זאת נבהל. ככה זה היה, ידעתי שזה יגיע בשלב כלשהו המצב לאחרונה היה ממש גרוע ובכל זאת נשברתי.

ליבי נשבר אבל לא מחוסר אהבה, כי יש בנינו אהבה גדולה אבל הוא צריך לחזור לעצמו, להכין את עצמו, ללמוד להתמודד.

הוא מרגיש שהוא פוגע בי ושמגיע לי הרבה יותר ממערכת יחסים לא נורמלית שכזאת.

"את עדיין האישה שלי" הוא אומר והלב שלי מתרסק, "אני יודע שאני אתנתק ואחזור לעצמי, אני אתאפס ואז אני אלחם על זה, עלינו!"

והוא עדיין קורא לי "בייבי" ואני מתפוררת.

וכל שיר מזכיר לי אותו, וכל מילה צורבת לי את הנשמה.

"קחי לך זמן, הכאב הזה יחלוף מהר, אני מבטיח" הוא היה מקדיש לי את השיר הזה ואני האמנתי בזה, הוא היוצא מן הכלל שלי, המיוחד והיחיד שאי פעם בכיתי בגללו בכזאת עוצמה.

"אני מזהיר אותך לא לבכות" ואני לא מסוגלת לשלוט בזה, אני מרוסקת, מתפוררת לאט לאט, מסתגרת עם עצמי.

והוא כואב את זה אולי לא כמוני אבל עדיין כואב, אמרתי לו דברים שגרמו לו לבכות ובפעם הראשונה בחיי חשבתי שזה מרגש לראות גבר בוכה.

הריח שלו עולה בי והגומות שלו.

ידעתי מההתחלה שאני מכניסה ראש בריא למיטה חולה אבל עכשיו כבר אין את מי להאשים.

לפני כמה ימים כשעוד הכל היה בסדר הוא הבטיח "את לא תאבדי אותי, אני שומר עלייך" ואיבדתי.

הוא שונא שאני אומרת שאיבדתי אותו גם השבוע כשזה קרה הוא כעס כשאמרתי שאיבדתי אותו "זה לא סוף הסיפור, אני אלחם עלייך! גם אם תהיי עם מישהו אחר"

הוא הגבר היחיד שאי פעם רציתי בכל כוחי, ועכשיו הכל אבוד, הלך, נעלם, בלתי אפשרי.

כל כך הרבה מחשבות מתרוצצות לי בראש ואני לא מצליחה לכתוב אותן.

בפעם הראשונה בחיי בה ניסיתי להיות הכי רגועה ונעימה והוא היחיד שאי פעם ראה את הצד הרך שלי גם אז הפסדתי במערכה.

הוא ראה את הצד הרך שבי, ללא ספק. הוא הכריח אותי לחוש אינטימיות רגשית למרות שהיה לי קשה הוא תמיד התעקש ובסוף השיג את שלו. אני לא יודעת איפה טעיתי. ואולי לא טעיתי וגם הוא לא טעה.

אם הייתי יכולה לכעוס עליו אולי זה היה הרבה יותר קל, כמו תמיד הייתי מוציאה את הכעס וממשיכה הלאה אבל הפעם אין שום כעס ואני גם לא רוצה לכעוס עליו, אין פה אשמים יש פה מציאות קשה. אני מבינה אותו שהוא צריך לחזור לעצמו כי הוא פוגע בי ובכולם, הוא צריך להתנתק ולאגור כוחות.

קצת קשה לי עם זה שהוא מוותר לעצמו כל פעם מחדש, שהוא מתרץ את זה בטענה "אני דפוק, אמרתי לך" ונותן לעצמו הקלות.

וזה שובר את שנינו, ואת המערכת יחסים שלנו, וכעת היא איננה.

אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, אני לא יודעת איך לצאת מזה, בכל פעם שאני נזכרת בו אני בוכה אין שניה ביום מאז שזה קרה שהוא לא אצלי בראש, המיטה שלי רטובה מדמעות.

"את היית אחת החוויות הכי נעימות שהיו לי" ואני עונה ש "הייתי"

"את עדיין" הוא משכנע את עצמו ומנסה לשכנע אותי. וכשאני אומרת שהוא משקר לעצמו ופוגע בי הוא אומר שזה לא נכון, שהוא ילחם עליי

אבל איזה ערבות יש לי שהוא ילחם, שהוא יחזור?! מי מבטיח שלי שהוא יחזור אליי?

"שום דבר לא חסר בך! כל גבר היה רוצה אישה כמוך, בכל הכנות" ואני רוצה להגיד לו שאני לא רוצה אף גבר, חוץ ממנו, הוא הגבר שלי! ותמיד הוא היה מאז שהכל התחיל.

כשאני אומרת "my lover's gone" הוא מראה לי עד כמה הוא לא אוהב את זה, אבל זאת המציאות שלנו;

אהובי הלך ומי יודע אם יחזור.

ובוער לי כל הגוף כי אני רוצה לדבר איתו, לשמוע את הקול שלו מרגיע אותי, לחבק אותו ולהחזיק לו את היד, לשים עליו את הראש ולשמוע אותו נרדם

וכשאנסה לקום מהמיטה הוא יחבק אותי חזק כדי שלא אלך ויאמר "בואי בייבי, בואי" מתוך שינה ואפילו לא ישים לב.

אבל כנראה שזה כבר לא יקרה בתקופה הקרובה כמו שהוא אמר "אני לא רואה את עצמי משתנה כבר"

ואני לא רוצה להיות בלעדיו, הוא עשה אותי מאושרת, הוא דאג לי והיה איתי ברגעים הקשים וכך גם אני, תמיד הבנתי אותו והקלתי עליו והרגעתי אותו.

אני לא מבינה איך הוא מסוגל לוותר על זה, עליי ועל מה שהיה בנינו. והנה אני שוב בוכה, הוא עדיין בלב שלי והוא לא יצא משם במהירות כמו שאני מכירה את עצמי, הלוואי והוא לא היה הולך. אבל כמו שאני תמיד אומרת "כנראה שזה לא נועד לקרות" אני רק לא מבינה מה הטעם, יסלח לי אלוקים אבל אני לא מבינה מה הטעם. והכל לטובה אני מנסה להאמין, אין לי ספק שאלוקים מכוון הכל לטובה גם אם אני לא מבינה את המעשים שלו.

אבל אני לא יכולה לחסום את הרגשות שלי, אני לא יכולה למנוע את הכאב הזה שהתעורר בי, אני לא מצליחה לחייך ושום דבר לא מלהיב אותי, אין לי כוח לדבר, או ללכת או לנשום. אני מאבדת את עצמי ואת כוחי, הוא תמיד אומר לי "את חזקה" ואני אכן כזאת אך לא הפעם. הפעם אני חלשה

בחורה עם לב שבור לא יכולה להיות חזקה.

אני מתגעגעת אליו יותר מכל אדם בעולם, הגוף שלי בוער מכאב, העיניים שלי שורפות מדמעות, הנוכחות שלו עדיין סביבי, אני נזכרת בכל הרגעים שלנו יחד והנשמה שלי עולה בלהבות.

כל השירים שלנו מגשימים את עצמם לטוב ולרע

והשיר שכל כך פחדתי ממנו מתגשם עכשיו broken hearted girl

זה בדיוק מה שאני.

My Soul.